בן יהוידע על נדה · דף 13b

שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ. וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. הא דנקיט שלשה חלוקות לתלתא יומי כנגד 'חטא ועון ופשע' וכנגד זה קרא וכינה נתן הנביא ע"ה (שמואל ב יב, ד) ליצר הרע בשם הֵלֶךְ וְאוֹרֵחַ וְאִישׁ (סוכה נב:) ושלשה תוארים אלו ראשי תיבות ז' כנגד ז' שמות של יצר הרע וסופי תיבות 'חשך' כי ההולך בעצתו חושך לו וחכמי המוסר עשו דמיון לפעולות היצר כמו אומן החוקק על האבן מעבר לעבר דתחלה רושם בדיו על האבן ואחר כך חוקק על פי הרשימה ואחר כך מעביר החקיקה לעבר השני.
ומה שאמר על זה 'לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רַע' (תהלים ה, ה) דידוע הרשע יונק מן אות שי"ן שבשמו [רָשָׁע] גם ידוע כל טיפת זרע כלולה מן ג' טפין בסוד טפין דסגו"ל שהוא נקודת החסד וידוע טיפה בפום אמה היא בסוד החסד וידוע שלשה יודין דשי"ן הם בסוד ג' טפין דסגול ואם כן המשחית טיפת הזרע שלו שהיא בסוד של שלשה טפין דסגול הוא פוגם באות שי"ן ששם רמוזים ג' טפין דסגול לכן זה הרשע שמוציא שכבת זרע לבטלה מסתלק ממנו אות שי"ן וישאר רַע להכי קרי ליה בשם רע ואמר 'לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רַע' זה המוציא שכבת זרע לבטלה בר מינן.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי" (ישעיה נז, טז). נראה לי בס"ד קאי על רוח הנמשך מן הכתר הנקרא ע"ק בזמן הגאולה על מלך המשיח דכתיב ביה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ הֳ' (ישעיה יא, ב) וכנזכר באדרא רבא חד רוחא נפיק מעתיקא קדישא וכד ישלוף רוחא דא כל רוחין דלתתא יתערון עמיה ואינון שיתא רוחין דכתיב וְנָחָה עָלָיו רוּחַ הֳ' וכו' וזהו שנאמר כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף זה רוח הנמשך מן הכתר יעטוף יתאחר מפני כי נְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי באוצר הנקרא גּוּף וצריך שיצאו כולם.

כָּל הַמַּכְנִיס יָדוֹ לְמַטָּה מִטַּבּוּרוֹ, תִּקָּצֵץ. כלומר שאוחז באמתו לחכך אבל השולח ידו בכריסו אף על פי שהוא למטה מן הטבור לית לן בה וכמו שכתב מהרש"ל ז"ל. אך קשא הוה ליה למימר 'לְמַטָּה מִכְּרֵסוֹ' ותו ליכא למטעי לחשוב איסור אפילו על כריסו?
ונראה לי דהטבור והאמה דמיין להדדי בענין ההבל כי מן האמה יוצא הבל ומן הטבור יוצא הבל וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על יהושע וכלב ונמצא בענין יציאת ההבל האמה היא למטה מן הטבור לכן תלה אותה בטבור ולא תלה אותה בכרס.

מוּטָב תִּבָּקַע כְּרֵסוֹ, וְאַל יֵרֵד לִבְאֵר שַׁחַת. נקיט לשון זה כי האמה נקראת בשם אֵבֶר בסתם אשר הוא בהפוך אתוון בְּאֵר ולכן המשחית זרעו בהאי באר דינו שירד לבאר שחת.
או יובן בס"ד האמה נקראת רֹאשׁ הַגְּוִיָּה גם היא בחינת היסוד הנקרא קָדוֹשׁ [410] שמספרו ת"י ולכן בקלקלו בראש הגויה אז אותיות ת"י נעשים אותיות 'תחב' [410] וחחבר תחב עם אותיות 'ראש' נעשה בזה צירוף בְּאֵר שַׁחַת.