מראה הפנים על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 2

רבי אומר עליה עליה. הכי מייתא לה נמי התם דף ח' ע"א ברייתא דדריש ר' הכי וקאמר אשכחן ציבור משיח מנלן וכו' נשיא יליף מצות וכו'. יחיד ואם נפש וכו' ומשום הכי אין לנו לפרש בהא דפריך הכא לקמן אליבא דר' ולית סופא דר' מידרוש מעיני מעיני דלא כן מנן ליה היחיד והנשיא והמשיח דלענין הוראה בשאר עבירות קאמר מנין לו בכל אלו דבזדונו כרת דוקא דהא גם אם נאמר דדריש מעיני מעיני אכתי בנשיא ומשיח מנלן ואם יליף מצות מצות א"כ גם כי דריש לה ג"ש דעליה ולא דריש מעיני נימא הכי כדקאמר התם. ומיהו למאי דפרישית דקאי הקושיא מנן ליה בע"ז דדוקא בכרת נימא הואיל ויצאת ע"ז לדון בעצמה וכו' אפי' על דבר שאין בו כרת ובהאי ברייתא דלקמן התם איכא נמי למידק הוא דקאמר מנן ליה היחיד הא ביחיד מפורש בהדיא כרת התם ואפשר דה"ק דגם ביחיד מנן ליה דבדוקא קאמר קרא דילמא אף על מידי דלית בה כרת הואיל בנשיא ומשיח אינו מפורש אי לאו דדריש מעיני מעיני. והיותר נראה דגרסינן בהקושיא דלא כן מנן ליה הציבור והנשיא והמשיח לא מעיני מעיני. ודע דמשמע מהתם דהך ברייתא דדריש מעיני מעיני קאי אליבא דרבי כדקאמר הניחא למאן דמפיק לה לעליה לג"ש כדאמרן וכו'. והאי תלמודא לא ניחא ליה לאסוקי הכי דאליבא דרבי משום ההיא דאית ליה דבמשיח בע"ז בשגגת מעשה לחודיה הוא דמחייב. ולסוגיא דהתם ל"ק הא אליבא דרבי דהא קאמר לעיל בהא דאפקיה קרא לכהן משיח כדאמרינן מ"ט דרבי אמר קרא וכפר הכהן על הנפש השוגגת וכו' חטא זה בשגגה יהא ואפי' למשיח. והאי תלמודא לא מייתי ליה הך דרשה אליבא דרבי והלכך קאמר מה את בעי מרבי רבי כדעתיה וכמבואר בדיבור דלעיל דבהא פליגי הסוגיות אליבא דרבי:

אותו מועט קרבנו למצות יחידית וכו'. הכי איתא לברייתא בת"כ כמה שהבאתי בפנים. והרמב"ם ז"ל לא סמך עצמו על האי ברייתא דת"כ אלא כסתמא דמתני' דאיזהו מקומן דשעירים הנשרפים טעונין הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב. וכמ"ש בפ"ה דהל' מעשה הקרבנות הל' י"ו שעירי ע"ז והן שעירין הנשרפין לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותנין דמן ולהיכן הוא נותן אלא לפי שהן חטאת הקהל דינן כדין פר העלם שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו וכו'. ונראה דאף דאמרי' בפ' ב"ש דף מ"א ע"א דדרשינך לה מקרא חטאתם אלו שעירי ע"ז וכו' כדמייתי התם בברייתא וללמד להזאות וכו' מ"מ קרי ליה אינו מפורש בהן בהדיא בתורה: