(שם במתני') עשרה יוחסין עלו מבבל. גדולה היא החזקה. למאי דמסיק הכא דתרומות ומעשרות בבית שני מדרבנן הוא צריך לומר הא דקאמר גדולה חזקה דלאחר שקבלו עליהן חשוב הוא כאלו הוי מדאורייתא כדאמר לעיל סוף פ"ק והוי אמינא דלא ליכול דילמא אתו לאסקינהו ליוחסין דמתרומה דאורייתא מסקינן ליוחסין קמ"ל גדולה היא החזקה ולא חיישינן אבל בבבלי ריש פרקין קאמר דבתרומה דרבנן הוא דאכול והיינו תרומת פירות וירק ומפרש גדולה חזקה דקאמר אע"ג דמעיקרא נמי בתרומה דרבנן הוא דאכול משום דהשתא איכא למיגזר דלא ליכול בתרומה דאורייתא וקמ"ל דגדולה חזקה וסמכו עליה ולא גזרו וזה אתייא אליבא דמ"ד בפ"ק דתרומות ומעשרות בבית שני מדאורייתא היו וכר' יוסי בן חנינא וזו היא שיטת הראב"ד ז"ל ועיין לעיל פרק אלמנה לכ"ג הלכה ג' ד"ה כמ"ד ובפ"ד דגיטין הלכה ג' ד"ה אימתי פסקו היובלת מ"ש שם מזה בס"ד:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7d87bef95c726cc2e7474e774b65bde39d91adec33e8e6f1282ca834b52eea2d