מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 6

אין כר' שמעון בן לקיש נישואי תורה הן. ואע"ג דמוקמינן בפ' התקבל דלא פליגי ר' יהודה ורבנן אלא בנערה כדפירש"י שם ובקטנה לד"ה קדושיה לאו כלום הן איכא למימר דהיינו טעמא דנקט הכא בשתי שערות שהביאה ב' שערות אח"כ ומכיון דשתק האב ולא מיחה עד שנתגדלה ולעשות נערה הוי כמו שנתקדשה בנערות ולר"ל אליבא דרבנן קדושי תורה הן דנערה יכולה לקדש את עצמה. א"נ יש לפרש הא דקאמר הכא קטנה שקדשה את עצמה בשתי שערות בנערה קמיירי שכבר הביאה ב' שערות בשעת קדושיה וקרי לה קטנה שעדיין לא נתבגרה וכמו דאמר לעיל פתר לה בגדולה ובבוגרת מיירי כדפרישית בגיטין ע"ש וכן משמע מדברי הרשב"א ז"ל שפירש להא דקאמר בבבלי בדף מ"ו קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה הא דנקט קטנה ה"ה לנערה וכתב דיש נוסחאות דגרסי התם נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה וא"ת אי בנערה מיאון מאי עבידתי' הא משהביאה ב' שערות אינה יכולה למאן איכא למימר דבנערה דלא אפשר לא אפשר ובגיטא משתרי מידי דהוי אכל ספיקי קידושין דצריכה גט מספק אע"פ שאינה יכולה למאן ורב אחא גאון כתב דאף היא ממאנין אותה שכן כתב בפ' ואלה המשפטים אבל לא מצינו מיאון בנערה במקום אחר עכ"ל וזהו למסקנת הפוסקי' דפסקו כרב התם דאמר בין היא בין אביה יכולין לעכב וסוגיא דהכא אזלא אליבא דרב אסי דס"ל אביה דוקא יכול לעכב ומ"מ משמע מהכא דכל זמן שלא עיכב חיישינן שמא נתרצה האב כדמסיק אליבא דר' יוחנן. ופלוגתת הפוסקים היא אפי' שמענו שנתרצה האב כמבואר באה"ע בסי' ל"ז והמרדכי בפ"ב דמכילתין כתב בשם י"א דאם שמע האב ושתק ולא מיתה מיד הוי כאלו נתרצה והביאו הד"מ שם וזהו עולה כפי משמעות הסוגיא דהכא אליבא דר' יוחנן שאביה צריך למאן: