מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 8

טעמא דרב שכן משנה ראשונה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. ושמואל ס"ל כיון דאצרכוה רבנן חופה וזו אין חופתה חופה גמורה שמא יבא אביה וימחה אינה אוכלת כדכתבו התוס' בדף מ"ה ד"ה ונמצאת זרה לרב אסי התם דס"ל כשמואל דהכא ופסק הרמב"ם בפ"ת מהל' תרומות הלכה י"ז כוותי' משום דאמר שם הוה עובדא וחש לה רב להא דרבי אסי והרשב"א ז"ל כתב על תירוץ התוס' וקשיא לי דהא חופה דתקינו לה לאו דוקא שתעכב חופתה באכילתה שהרי במוחל אוכלת היא ואפי' לא נכנסה לחופה וכדאמרי' לעיל פ"ק לעולא דאמר טעמא דמשנה אחרונה אין אשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאמה ולאחיה ולאידך טעמא דקאמר התם משום סימפון ואיכא בינייהו קבל מסר והלך דבשקבל עליו הבעל לית ביה משום סימפון ובמסר לבעל ליכא משום דעולא וצ"ע עכ"ל ולדעת הרמב"ם ז"ל לק"מ דאיהו ס"ל חופה דוקא אמרו כדכתב בהל' תרומות שם לא תאכל עד שתכנס לחופה שמא תאכיל לבית אביה ומשמע אפי' מסר לבעל דלא פלוג רבנן בין ארוסה לארוסה והא דקאמר איכא בינייהו כו' ומשמע דלטעמא דעולא דפסק הרמב"ם כוותיה אוכלת במסר לבעל איכא למימר דהוא ז"ל מפרש דלאו למימרא דאיכא בינייהו למסקנא דדינא אלא דה"ק דלעולא בהא פליגי משנה האמצעית דקאמר בפ' אע"פ הגיע הזמן כו' דס"ל דהאי חששא מסתלקת בהגיע הזמן ובי"ד שלאחריהם ס"ל דבחופה דוקא ולאידך טעמא פליגי בחששא דסימפון ומ"מ לכ"ע עד שתכנס לחופה וקרוב לזה מצאתי בחידושי הרשב"א ז"ל שכ"כ בעצמו בפ"ק ע"ש: