מדברי רבינו נראה דמברך על תקיעת שופר וכן נראה דעת סמ"ג וטור סימן תקפ"ה כתב וז"ל ועומד התוקע לתקוע שצריך שיתקע מעומד דכתיב יום תרועה יהיה לכם וילפינן מלכם דכתיב גבי עומר וספירת העומר מעומד דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקומה וקודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מלתא אלא בשמיעה כדתנן התוקע בתוך הבור לא יצא כתב אבי העזרי ויברך שהחיינו ויתקע תשר"ת ג' פעמים ותש"ת ג' פעמים ותר"ת ג"פ ואם התחיל ולא יכול להשלים כתב ר"י דבר פשוט הוא שמשלים אחר ואפי' ג' וד' ודי בברכה שבירך הראשון כי הראשון מברך בשביל כל הצבור ותוקע ולמה יברך השני ואפי' אם בירך ולא יכול לתקוע כלל השני תוקע בלא ברכה וברכה לבטלה לא הוי כיון שיוצא בתקיעת השני:
לשון ריא"ז
ומברך התוקע אקב"ו לתקוע בשופר ואינו מברך לשמוע אלא לתקוע כדרך שמברך על מקרא מגילה ועל קריאת ההלל כמבואר בקונטרס הראיות ומברך ביום ראשון שהחיינו ובענין זמן בשני של ר"ה כתב הטור בשם רש"י שרבותיו לא היו אומרים זמן ביום שני אבל איהו ס"ל דצ"ל זמן גם ביום שני ולזה הסכים רשב"ם ובה"ג והגאונים כתבו שאין לומר זמן בשני של ר"ה וכתבו האחרונים דלצאת ידי ספק יקח פרי חדש ולכ"ע אם חל יום ראשון של ר"ה בשבת יש לומר זמן בשני:
לשון ריא"ז
ומברך התוקע אקב"ו לתקוע בשופר ואינו מברך לשמוע אלא לתקוע כדרך שמברך על מקרא מגילה ועל קריאת ההלל כמבואר בקונטרס הראיות ומברך ביום ראשון שהחיינו ובענין זמן בשני של ר"ה כתב הטור בשם רש"י שרבותיו לא היו אומרים זמן ביום שני אבל איהו ס"ל דצ"ל זמן גם ביום שני ולזה הסכים רשב"ם ובה"ג והגאונים כתבו שאין לומר זמן בשני של ר"ה וכתבו האחרונים דלצאת ידי ספק יקח פרי חדש ולכ"ע אם חל יום ראשון של ר"ה בשבת יש לומר זמן בשני: