בן יהוידע על עבודה זרה · דף 3a

לוֹמַר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימִין אוֹתָן אֵין מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר. יש להקשות איך יתיישב בזה לשון התניא דתני רב יוסף עמד והתירן להם? ועוד קשא דהא ודאי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה וקחזינן דיהיב שכר לאומות העולם בעולם הזה על דבר טוב שעושין?
ונראה לי בס"ד דידוע כל המצות אף על פי שנעשים בדברים גשמיים הם פועלים ברוחניות למעלה יען שכל מצוה ומצוה יש לה שורש למעלה ברוחניות דהנגלה שלה הוא בגשמיות והסוד שלה ברוחניות וכמו שפירש מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמות כא, א) שכל מצוה וכל דין שרשו פתוח אל מים העליונים וכל המקיים מצוה אחת ומשפט אחד מגיע ומאיר שרשו העליון וקונה לו פרקליט ומלאך אחד כי קיום המצות מעורר תוכיות המצות למעלה ומוריד שפע רוחני וקדוש וכו' עיין שם, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לט.) שכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם (דברים ז, יא) ולמחר לקבל שכרם (עירובין כב.) וקאי זה על שכר של הפעולה שפעל ברוחניות ולכך צריך שיהיה השכר בעולם הרוחני לא בעולם הזה הגשמי אך ימצא בעולם הזה שכר מה בשביל פעולה הגשמית.
והנה ידוע מה שפועלת המצוה ברוחניות למעלה אף על פי שהיא נעשית בדבר גשמי למטה היינו כי השם יתברך עשה קשר ודבוק במעשה הגשמיות של המצוה עם הרוחניות אשר למעלה וזה הקשר נעשה על ידי הדבור שיצא מפיו יתברך בעת שצוה על אותה המצוה ומאחר שצוה לבני נח בשבע מצות הנה דבורו יתברך שצוה בשבע מצות עושה קשר ודבקות במעשה הגשמיות של שבע מצות עם הרוחניות שלמעלה.
ונמצא לפי זה גם בני נח היו פועלים במעשיהם ברוחניות למעלה ואז ממילא יש להם שכר בעולם הבא מצד זה, אמנם מאחר שהם נצטוו בשבע מצות ולא קימוה 'עמד והתירן להם' כלומר התיר הקשר והדבקות שהיה בין פעולה של דברים הנגלים ובין הרוחניות וממילא אין נעשה על ידי מעשיהם התחתונים פעולה ברוחניות כלל ונמצא אין לכם שכר בעולם הבא שהוא שכר רוחני ואמיתי ורק משום דאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה נותן להם בעולם הזה שכר בשביל פעולה הנגלית שהיא בגשמיות ואין זה שכר אמיתי ולזה אמר רבינא שאין מקבלים עליהם שכר דהיינו שכר הרוחני האמיתי וזהו שאמר רב יוסף 'עמד והתירן להם' רצונו לומר שהיה קושר פועל הגשמי בפועל הרוחני התיר אותו ועל ידי כך אין עושים פועל רוחני וממילא אין להם שכר נצחי כי הטוב שעושים למטה הוא ריקן ואין בתוכו נשמה שהוא הרוחניות.
וממילא נבין נמי דמה שאמר רבי מאיר 'שֶׁאֲפִלּוּ נָכְרִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל' היינו בעולם הזה קאמר מפני שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה ונותן לו שכרו בעולם הזה להיות בערך כהן גדול ודייקי לה מדכתיב אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם (ויקרא יח, ה) דקאמר 'הָאָדָם' בה"א כי אדם בלא ה"א הוא כינוי לישראל דוקא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא קיד:) על פסוק 'אָדָם אַתֶּם' (יחזקאל לד, לא) דאתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם אך קרויים 'הָאָדָם' כמו שכתבו התוספות ז"ל.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מֵעִיד בָּהֶם שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ. נראה לי בס"ד שבודאי ידע הקדוש ברוך הוא שהם ישיבו 'כְּלוּם יֵשׁ אָב מֵעִיד עַל בְּנוֹ' ולכן אמר להם 'אֲנִי מֵעִיד' כדי שהם יהיו מודים בפיהם שישראל יש להם דין בנים דאז מהניא להו תשובה אפילו דאי אפשר שלא יחטאו ולא תתקיים בהם מאמר החכמה והנבואה שאמרו נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (יחזקאל יח, ד) וְחַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא) וכיון דהם מודים שיש לישראל דין בנים נמצא הקטיגור נעשה סניגור הרי הם חשבו להשיב תשובה שהיא רעה לישראל ולא הרגישו שבתשובה זו יוצא טובה לישראל והעדות יש לה להתקיים מצד אחר.
וגם מה שאמר להם 'יָבוֹאוּ שָׁמַיִם וְאָרֶץ וְיָעִידוּ' גם כן ידע רחמנא שישיבו 'הֵם נוֹגְעִים בְּעֵדוֹת' ונמצא הם מודים שהשמים והארץ קיימים בשביל ישראל ואם כן לפי זה אין קנין בשמים וארץ אלא לישראל וכמו שנאמר באברהם אבינו ע"ה בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט) אבל הם העכו"ם אין להם חלק ונחלה בשמים ובארץ.
גם עוד ממילא מובן דאף על פי שיעקב ועשו חלקו העולמות ועשו נטל עולם הזה יש לישראל זכות בכל עושר וטובת עולם הזה מדין מציל מזוטו של ים כיון דשמים וארץ קיימים רק בעבורם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תְּנֶנָּה לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה (ישעיה מג, ט). נראה לי בס"ד הכונה כי אי אפשר לקיים כל המצות במעשה אך לישראל נתת להם חלק מראש דהיינו כח מעולם המחשבה שהיא בראש ועל ידי כך כל מצות שאין מקיימים במעשה נחשב להם המחשבה כמעשה ובזה יהיו שלימים בכל רמ"ח עשה וגם לנו 'תֵּן לָנוּ' כח מעולם המחשבה שהיא 'בְּרֹאשׁ' ואז 'נַעֲשֶׂנָּה' בשלימות כי מה שחסר במעשה נשלים במחשבה.
והשיב להם 'שׁוֹטִים! מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת' כן ישראל שהעמיסו על עצמם דבר קשה שהקדימו נעשה לנשמע אז זכו לתת להם חלק מעולם המחשבה שבזה נחשבת המחשבה למעשה אבל אתם מנין תזכו ליקח חלק במחשבה.
ואף על פי כן אנסה אתכם במצוה לבדוק מחשבתכם במצוה אם היא לי לשמי או אם בעבור הרווחה דילכון ולפנים אתם מבקשים וניסה אותם בסוכה שאחר כך בעטו בה וברחו דנמצא אין להם חפץ ורצון לב במצוה ואם כן איך יהיה חשיבות למחשבתם שתועיל במקום מעשה.
או יובן אומרם 'תְּנָה לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה' רצו שיתן להם מצות תקיעת שופר שהיא מיוחדת לראש השנה בלבד והיא מצוה קלה מאד וזהו 'תנה לנו מראש'.
או יובן כונתם על מצות תפלין של ראש דעליו נאמר וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י) ואמר רבי אליעזר אלו תפילין שבראש (ברכות ו.) נמצא יש להם מורא ממצוה לכן רצו שיתן להם כלי זין זה שהם יראים ממנו שיהיה בעזרם וזהו 'תנו לנו מראש' רצונו לומר ממצוה שבראש ואמר לו ליתן להם מצות סוכה שהיא ביום הראשון כי ראשון של סוכות קראו הכתוב ראש דכתיב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר (ויקרא כג, מ) והרי הוא כמו ראש השנה והיא מצוה קלה.

מִיָּד כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ. יש להקשות למאי אצטריך לפרש 'בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ' לימא 'עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ' בסתם? ונראה לי בס"ד בא המאמר להודיע רעות לבם כי מעיקרא רצו לעשות הסוכה במקום שיהיה להם פיטור ממנה שהיה לעשותה בחצרותיהם שאין השמש והרוח שולט שם כל כך אך לבם רע שמואס לבם במצוה ולכך עשו אותה בראש הגג ששם שולט חום השמש ותוקף הרוחות כדי שימצאו להם מקום פטור לצאת מתוכה.