בן יהוידע על עבודה זרה · דף 35b

לְמַה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיְטוֹן (שיר השירים א, ג). נראה לי בס"ד דימהו לתלמיד חכם לצלוחית ותורה שבתוכו לפלייטין היינו דהתורה נקראת אֵשׁ דכתיב הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ (ירמיה כג, כט) ואותיות אֵשׁ במילואם מלוי אלף-'פל' שֶׁל פְּלַיְטוֹן ומלוי שין-'ין' שֶׁל פְּלַיְטוֹן שהם ב' אותיות ראשונות וב' אותיות אחרונות לומר שהתורה היא מזון הנפש כבשמים שהם מזון הנפש כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:) איזהו דבר שהנשמה נהנית בו? זה הריח. וכן כשתלך לגן עדן ניזונת מן ריח הטוב בלבד ודימה התלמיד חכם לצלוחית כי התורה שלומד החכם ומפרש אותה היטב נקראת בשם צליית בשר דכתיב וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר (קהלת יב, יב) ואמר רבא כל הלוהג בה טועם טעם בשר (עירובין כא:) והבנת התורה וביאור שלה יכונה בשם צליה כמו שאמרו על מאמר אדם הראשון מסב בגן עדן היה ומלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין (סנהדרין נט:) והיא רמוזה באות חי"ת על שם ח' דרגין שיש בה שהם כשר ופסול טמא וטהור חייב וזכאי אסור ומותר וחלק תיבת 'צְלוֹחִית' לשתים וקרי 'צלו חית' היא התורה שיש בה חי"ת דרגין.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁמְּכֻסִּין מִמֶּנּוּ מִתְגַּלִּין לוֹ (שיר השירים א, ג). פירוש מדה כנגד מדה הוא פותח לבבות אחרים בלמדו אותם כן הקדוש ברוך הוא יפתח לבבו בדברים הסתומים ממנו שלא יהיה נצרך ללמדם מאחרים.
ואמר נמי 'וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת אוֹהֲבוֹ' היינו על פי מה שאמרו בגמרא דחגינה (חגיגה ד:) בעובדא דהוה שטעה שלוחו של מלאך המות באשה ששמה מרים שהמית אשה אחרת ושאל רב ביבי למלאך המות שנים של זו שנספית בלא משפט מאי עבדית בהו? ואמר לו אי חזינא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא ליה כי אלו השנים של הנספה בלא משפט מסורים בידו לתתם למי שירצה כך היא גזרת השם יתברך, ולזה אמר שיהיה מלאך המות אוהבו להוסיף לו מאותם הנספים בלא משפט.
והנה הוא עקרו 'אויב' אך בעבור זאת נעשה 'אוהב' שיהיב אות ה"ה במקום יו"ד ואז אויב נהפך לאוהב כי אות ה"ה במלואה מספרה עשר כמנין יו"ד פשוטה.