המאור הקטן על ראש השנה · דף 10a

[דף לד ע"א] ה"ק אי לאו ג"ש הוה מיתינא בהיקישא השתא דאתי בג"ש היקישא לא צריכא פי' ואע"פ שבכ"מ היקש עדיף מג"ש שאין משיבין על ההיקש ומשיבין על ג"ש הכא לא סגיא לן בלא גז"ש כי מן ההיקש לא היינו שומעין ליתן את האמור של זה בזה אלא שיהא זה כזה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ושיהיו שתי תרועות ביוה"כ כשם שמצינו בר"ה עכשיו שלמדנו בגז"ש אנו נותנים את של זה בזה ונמצאו ג' תרועות ביוה"כ וג' בר"ה וכולן פשוטה לפניהם ופשוטה לאחריהם והיקישא לא צריך וה"ר שלמה ז"ל פי' כן.

אתקין רבי אבהו בקסרי תקיעה וג' שברים [תרועה] ותקיעה ממה נפשך אי ילולי הוא וכו' יש ששואלין מה איכפת לן אי מיפסקא תרועה א"נ מיפסקי שברים והא קי"ל כר"י דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא ואע"ג דפליג עליה ר' אבהו בהא הא אשכחן נמי דס"ל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ובהפסקת תרועה א"נ ג' שברים אין שהות כדי לגמור תשע תקיעות ועל מה הוצרך ר' אבהו להחמיר כ"כ בתקנה זו ונ"ל כי ר' אבהו לרווחא דמלתא אתקין דילמא איכא מאן דס"ל כר"י דאמר תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא וכדגרסי' בערכין בפ' אין בערכין פחות מסלע ואיתא נמי בסוכה בפרק החליל והתם אוקימנא לדרב כהנא דאמר אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום כר"י לפיכך חש לה רבי אבהו לדר"י ואתקין למעבד הכי לכתחלה לאפוקי נפשיה מפלוגתיה דכיון דזכרון ישראל לאביהם שבשמים הוא הכי עדיף למעבד לכתחלה ולעולם בדיעבד קי"ל כרבנן וכר"י.