חדושי הרא"ה על כתובות · דף 27b

מתני' אם יש להם עדי' כו' ואפי' שפח' דידה מהימנא ורמינהו. לא תתיחד כו' עד בשפחתה. רב אשי אמר כו' עד תרתי לא עבד' אלא דר' פפא לימ' תנאי היא. פירש"י ז"ל אי מפרקי' לה כדלעי' דאמרי' שפחת' דיד' כעצמ' דמיא ה"נ כיון דאמרי' חוץ מהיא ובעלה הרי בכלל שפחת' או איכא תירוצ' אחרינ':

אבל הנגיד ז"ל תירץ דהכא ליכא לפרוקי כדעיל דקתני בכלל' סתמא ואין אדם נאמן ע"י עצמו איכ' למימ' דשפחת' כעצמ' דמי' דהא במאי דקאמ' ע"י עצמו שמעי' איהי ובעל' וכגון שכן אפשר דה"ה נמי לשפחתה אבל השתא דקאמר בהדי' חוץ מהיא ובעלה מסתמ' דהני תנן ותו לא. כי תניא ההיא במסיח' לפי תומ' ואפ"ה איהי ובעל' לא מהימנה. וכ"ת ומאי שנא מהא דאמרן לעיל שמעלין לכהונ' במסיח לפי תומו. י"ל דשאני הת' דלי' לי' חזקה לפסלו' אבל הכא דאית לה חזקה דפסלו' איהי ובעל' לא מהימני דבעינן עלה עדו' ואין אד' מעיד ע"י עצמו:

מתני' אמ' ר' זכרי' בן הקצב כו'. תנא אף על פי כן יחד לה בית כו' עד בסוף בניה וכ"ת אכתי מאי הוי והא אמרי' לעיל אבל לא בנה ובת' י"ל הת' הוא לענין עדו' שחוששין להם שלא יעידו עדו' שק' בשביל' אבל וודאי לענין יחו' אין חוששין לה שתבעול בפניהם וכי מקשי' לעי' אמתני' ממתני' דהת' דלא תתיח'. מק"ו פרכי' דהשת' הת' לענין יחו' לא מהימנ' כ"ש הכא במתני'לענין עדות דהוי דינא דלא מהימנ' בעי אביי כו' עד חצר של שניה' מהו. לאו דהוי בינייהו בשותפ' אלא כלומ' שחצ' שכל א' דר בו הו' נדח' מפניה מיבעי' לן היכא דהוי חצר שכל א' דר בו בשלו וזהו א' מן המקומו' שיש בתלמו' ל' אח' בב' מקומו' ופירשו מתחל' דהכי בעי' דמימ' חצ' שכל א' דר בו בשלו ובטלמ' דאמרי' חצי של שניה ר"ל שהי' משותפ' בין שניהם: