אמר רמי בר חמא ראובן שמכר כו' עד ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף לה מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה נראה לפרש דקסב' רמי בר חמא דכיון דאלו לא הדר ראובן וזבנה הוה הדר בעל חוב עליה ומפסיד שמעון. השתא נמי כי זבני' וקביל עליה אחריו' מיחייב לפצויי לי'. ומורי אחי נ"ר פירש' כגון דלא כתב לי' ראובן לבעל חוב דידיה דאקני ובתר דזבן האי שדה משמעון זבני' לאחר באחריות דאלו היה שדה אחר שקנה ומכרו לא היה חוזר עליו בעל חובו זה ואשתכח דרוח ראובן והשתא הדר עליה. אי נמי איכא לפרושה כגון דשויי' ניהליה ראובן להאי שדה לבעל חובו באפותיקי מפורש דאשתכח דאלו לא הדר זבנה וזבן שדה אחר לא הדר בעל חובו אלא אשמעון ואין צריך:
קריאה במקור
חדושי הרא"ה על כתובות · דף 92a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמר לי' רבא נהי דאחריות דעלמא קביל עליה כלומ' שמעון. אחריות דנפשי' כלו' דלוקח גופי' מי קיבל:
אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה כלו' דאכתי לא פרעי'. אי נמי משום דקיי"ל דבמכר לא קנה עד שיתן דמים. קמשמע לן דכיון דזקפן עליו במלוה הרי הוא כאלו באו דמים לידו:
אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון. פירש כל שדותיו מסתמא היינו עידית ובינונית וזיבורית וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי ואתא בעל חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה. פירש רצה משמעון גובה שהוא הראשון רצה מלוי גובה כיון דעיקר שעבודיה גבי' דזבן בינונית כדאמרן וליכא למימר דלימא לי' לוי הנחתי לך מקום לגבות ממנו דליכא למימר הכי אלא כי איכא נכסים בני חורין אבל הכא הני והני משועבדים נינהו. ולא אמרן אלא דזבן בינונית אבל עידית וזבורית לא דאמר ליה להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך. כלומר דלא הוה לי לאסוקי אדעתאי דניחא לך בה. ודווקא מהאי טעמא הא לאו הכי גבי' מינה דעיקר שיעבודיה דבעל חוב בזיבורית נמי איתי' דאי לא א"כ הורעת כחן של בעלי חובות בזיבורית כדאמרינן בבא קמא גבי נזקין. וה"ט נמי דאמרינן לא מיבעי לן אלא משום זיבורית אבל לענין עידית בלאו הכי נמי דלא יכול למיגבי מלוי דהא עיקר שיעבוד' גבי שמעון:
וכי זבן בינונית נמי לא אמרן אלא כי לא שבק בינונית דכוות' וכדפרי' דעידית ובינונית וזיבורית זבן שמעון מיניה דראובן וזבין בינונית ללוי. אבל שבק בינונית דכוות' שהיו שם שתי בינוני' או שלא לקח כל הבינונית אלא מקצתה אמר לי' הנחתי לך מקום לגבות ממנו. לאו דווקא אלא כלומר מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכי היכי דאלו היו ברשותו של שמעון ובא הלה לגבות ממנו היה יכול שמעון לסלק' באיזה מהן שירצ' ה"נ היאך יכול לדחויי' גבי ההיא דשמעון:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1956
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011247870205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href="http://dicta.org.il">Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 389cd31efc79aab42dd6065de98624e796d1dca76d125b19f68977382364ba6a