חדושי הרא"ה על כתובות · דף 96a

מתניתין אלמנה ניזונת מנכסי יתומים כו' עד לא תמכור אלא בב"ד אי אמרת בשלמא דהניזונת תנן שמואל אמתני' קאי אלא אי אמרת ניזונת תנן שמואל דאמר כמאן לא כהלכתא ולא כמתניתין:

אמר ר' יוסי בר חנינא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה כו' וכל הגמ' עד א"ל יעקב בר נפתלי לרבינא הכי אמרי' משמיה דרבא כוותך דקאמר לא אמרי' אלא למזוני אבל לכתובה מפקינן מינה. ובשתפסה לאחר מיתה ואפ"ה אלמוה רבנן שיעבוד' גבי מזוני דמהניא לה תפישה ולא תהני לה לכתובה אבל היכא דתפשה מחיים אפי' לכתוב' מהניא לה תפישה. והכי אמרי' לקמן ההיא איתתא דתפשה כסא דכספא בכתובתה. ורבינא גופיה הוא דאמר בפרקין דלעיל רישא בשתי תפישות וסיפא בשתי תפישות. ובמסכת שבועות נמי אמרי' לא צריכה דתפסה מטלטלין. ולעיל נמי בפ' הכותב אמרי' הניח פירות התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה זכתה אשה יתר על כתובתה ובעל חוב יתר על חובו והמותר ר' טרפון אומ' כו' ואמרי' עלה בגמ' ור"ע תפישה לא מהניא כלל אמר רבא אמר רב נחמן הוא שתפס מחיים. ואף על גב דאיכא לדחויה דאבעל חוב קאי. מכל מקום פשטא דמילתא אתרווייהו קאי בין אכתובה בין אבעל חוב. ובפרק האשה שנפלו נמי אמרי' וחכמים אומרי' פירות התלושין מן הקרקע שלה וכל הקודם בהם זכה קדם הוא זכה קדמ' היא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וכן דעת מקצת הראשונים ז"ל. ובירושל' איפליגי אי אמרי' לה אחוי מה בידיך ואיכא מאן דסב' דאמרי' לה אחוי מה בידיך. ואיכא מאן דאמ' דלא אמרי' לה אחוי מה בידיך כיון שהיא צריכה לישבע בסוף כשתגבה כתובתה. אמר ר"י משום ר' יוסי בן זימרא כו' עד להבא יש לה. דווקא אלמנה אבל אשת איש ואפי' מכרה מנכסי מלוג שלה וניזונית מחלה שדרך הנשים לסייע לבעליהן ולגלגל עמהן וכן דעת רבינו נ"ר. אבל אם לותה נראין דברים בזו שלא מחל' ואפי' באשת איש. והא דבעי ר"י יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה. דווקא דפליגי לשעבר. אבל להבא אינן נאמנין דא"כ הפסדת מזונותיה של אלמנה לגמרי אלא ודאי להבא אינן נאמנין והכי משמע מהא דאתינן למפשט' מינה דתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה נשאת עליה להביא ראיה והלכת' כוותי' וקא מוכח לישנא דהוי לשעבר. ואמרינן בירושלמי דווקא בשלא לותה ובשאין בידה משכון הא איכא חדא מהני לא מחלה: