חדושי הרא"ה על כתובות · דף 25a

אלא מאי גדולה חזקה פי' רש"י ז"ל אם כן מה לנו לחוש עליהם כדי לבטל חזקתן שלא להעמידן על חזקתן. ונראה לפי דעתו דקושיין דגמר' היא אליב' דכ"ע בין אליב' דאידך דמתרצי לה דכולהו קשי' לן לרבא דקסבר דאין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין. כיון דכן למה לי טעמ' דגדולה חזקה בלאו האי נמי מאי איכ' למיחש עליהו לאפוקינהו מחזקתייהו ולאידך נמי דאית ליה מעלין מנשיא' כפים ליוחסין דמתרץ דטעמא משום דריע חזקתייהו. כיון דאיכא הך טעמ' נמי דריע חזקייהו תו ליכא למיח' עליהו וכיון דכן מאי גדולה חזקה דלא שייך לישנא דגדולה חזקה אי לא הוה מידי דחזי למיחש עליה ולא חיישינן משו' טעמ' דגדולה חזקה אבל השתא דאמרינן דליכא למיחש למידי מאי גדולה חזקה אי משום דקיימי בחזקתייהו הא לאו כלום הוא דלא סגיא בלאו הכי. ומפרקינן דמעיקרא אכלו בתרומ' דרבנן והשת' אכלו בתרומה דאורייתא דלענין תרומ' אוקמינהו אחזקתייהו והיינו גדולה חזקה. ואי בעית אימא השתא נמי בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא אכיל. וכי מסקינן ליוחסין כו' כלומר השתא דאתינן להכי הא דאמרינן לעיל למ"ד מעלין דמוכח דאיתיה לטעמ' דריע חזקתייהו ממאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין אי מהא לא אריא דכי מסקינן ליוחסין בתרומה דאוריית' מתרומה דרבנן לא מסקינן. והא מוכח' דלרבא נמי מהדרינן דהא האי טעמ' דאמרינן וכי מסקינן וכו' לרבא הוא דמיצטריך:

אלא מאי גדולה חזקה דאע"ג דאיכ' למיגזר משום תרומה דאוריית' לא גזור והיינו גדולה חזקה ולמאן דאית ליה טעמא דריע חזקייהו אפ"ה אמרי' בה גדולה חזקה דבהא הוה לן למיחש טפי משום דאתי למיחלף מאי לאו ליוחסין לא לתרומה כלומר ואליבא דרבנן דקסברי אין מעלין מתרומה ליוחסין דאלו ר"י כיון דקסבר מעלין מתרומה ליוחסין כל אסוקי לתרומה כאסוקי ליוחסין דמי וכל היכא דלא מסקינן ליוחסין לא מסקינן לתרומה:

קסבר חלה בזמן הזה דרבנן ותרומה דאוריית' וכדאפוך להו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן. קשי' לן וכיון דכן אמאי נקט אכילת חלה בסוריא אפי' בח"ל נמי. וי"ל דאפ"ה אע"ג דהא וודאי דרבנן דווק' בסורי' הוא דהוי ראיה דאית לה עיקר מן התורה. דכיון דכן אפי' האידנ' דהויא דרבנן דייקי בה מה שאין כן בח"ל דכיון דלית ליה עיקר בדאוריית' כלל לא הויא ראיה:

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה קשי' לן בראשונה מאי דהוה הוה. וי"ל שאם יש לו עדים שנשאו אבותיו כפיהם באלכסנדרי' של מצרים הרי זו חזקה והא דאמרי' קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן וחלה דאורייתא אפילו הכי בעינן בארץ ישראל דאיכא עיקר בדאורייתא. כדפרישנא לעיל:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע אשכחתינהו לרבנן כי' עד שהרי שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. כתב רבינו חננאל ז"ל פירש אפי' כשהיתה מקצת הארץ ביד ישראל ומקצתה ביד הא"י כמו עתה בזמן הזה נתחייבו בחלה מן התורה. אבל אין חייבין בתרומה עד שתהא ארץ ישראל כולה ביד ישראל. ואמינא להו אנא איפכא כו' דתני' כי תבואו יכול משנכנסו מרגלי בארץ ישראל חייבין בחלה תלמו' לומר בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם וכי סליק עזרא לאו כולהו סליק ע"כ. פי' בבואכם בביאת כולכם אמרתי דבבואכם משמע ביאת כולם. מיהו משמע משעת התחלת' להיכנס לה. אבל כי תבאו משמע אע"ג דלאו כולהו אלא שנכנסו לה לגמרי אותן שעתידין להיכנס והיינו דאמרינן בחלה דכתיב בה בבואכם דנתחייבו בה בשבע שכיבשו ושבע שחילקו מכיון שהתחילו ליכנס לה ובביאת עזרא פטירי אפילו לאחר דאתו כולהו והכי איתא בספרי כמו שכתב רש"י ז"ל: