גמרא, אמרו לו לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מיו"ט לשבת [אלמא קדושה אחת היא ולמה ביו"ט הסמוך לשבת יכול לערב בראשון למזרח ובשני למערב].
תימא הא גם אינהו לנפשייהו ע"כ ס"ל דגם אם שתי קדושות נינהו מ"מ אין מערבין מיו"ט לשבת, דהא דקאמרי במתני' כיצד הוא עושה וכו' ומניה דייק ובסוף הסוגיא דדוקא באותו פת [דקרא עליה שם מאתמול והשתא קשתיק, אבל לא בפת אחר דבעי למקרי שם עירוב] ומה דדחינן דלמא עצה טוב' קמ"ל זהו דיחוי בעלמא אבל לקושטא דמלתא קיימא דדוקא באותו פת, וא"א דסבירא להו לנפשייהו דאם ב' קדושות נינהו שרי לערב לכתחילה מיו"ט לשבת, א"כ אמאי אין מערבין בפת אחד, הא ממנ"פ אם חדא קדושה נינהו כבר קנה השביתה מערב יו"ט על שני הימים, ואם שתי קדושות נינהו, הא מערבין לכתחילה מיו"ט לשבת, וע"כ ס"ל דאף לצד דהוי ב' קדושות מ"מ אין מערבין מיו"ט לשבת וא"כ מה הקשו לר"א.
ואף לתירוץ השני דהתוס' דצריכין לטעמא דהכנה משום ערובי חצירות, מ"מ משמע מלשונם דרבנן מקשין בין מערובי חצירות בין מערובי תחומין.
ובפרט לפ"מ שכתבו בתוס' (ד"ה משום) דההיא דאלו עוברין ס"ל דר"א לית לי' הכנה, ובאמת מערבין ערובי חצירות מיו"ט לשבת, א"כ כל עיקר ויכוח של רבנן הוא בערובי תחומין, ויקשה כנ"ל:
תימא הא גם אינהו לנפשייהו ע"כ ס"ל דגם אם שתי קדושות נינהו מ"מ אין מערבין מיו"ט לשבת, דהא דקאמרי במתני' כיצד הוא עושה וכו' ומניה דייק ובסוף הסוגיא דדוקא באותו פת [דקרא עליה שם מאתמול והשתא קשתיק, אבל לא בפת אחר דבעי למקרי שם עירוב] ומה דדחינן דלמא עצה טוב' קמ"ל זהו דיחוי בעלמא אבל לקושטא דמלתא קיימא דדוקא באותו פת, וא"א דסבירא להו לנפשייהו דאם ב' קדושות נינהו שרי לערב לכתחילה מיו"ט לשבת, א"כ אמאי אין מערבין בפת אחד, הא ממנ"פ אם חדא קדושה נינהו כבר קנה השביתה מערב יו"ט על שני הימים, ואם שתי קדושות נינהו, הא מערבין לכתחילה מיו"ט לשבת, וע"כ ס"ל דאף לצד דהוי ב' קדושות מ"מ אין מערבין מיו"ט לשבת וא"כ מה הקשו לר"א.
ואף לתירוץ השני דהתוס' דצריכין לטעמא דהכנה משום ערובי חצירות, מ"מ משמע מלשונם דרבנן מקשין בין מערובי חצירות בין מערובי תחומין.
ובפרט לפ"מ שכתבו בתוס' (ד"ה משום) דההיא דאלו עוברין ס"ל דר"א לית לי' הכנה, ובאמת מערבין ערובי חצירות מיו"ט לשבת, א"כ כל עיקר ויכוח של רבנן הוא בערובי תחומין, ויקשה כנ"ל: