חידושי חתם סופר על חולין · דף 27a

סדר הבדלות הוא מונה פי' י"ט במ"ש לא יוצדק בין קודש לחול ובאמצע שבת לא יוצדק בין יום השביעי לששת ימי המעשה אלא סדר הבדלות הוא מונה:

השוחט וכו' ר' יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין כ' תוס' דדיעבד אינו אוסר אם צלהו כלו כאחד מדאמרינן לקמן אי ס"ד רישא בקדשים מ"ט דפליגי רגנן נ"ל פי' דאפי' אי איירי רישא בקדשים היינו בחטאת עוף דבסי' א' והוא נאכל לכהנים וצולהו כלו כאחד ואסור בדיעבד לר' יהודה ומשו"ה פליגי רבנן אע"כ לר"י נמי אי עבר וצולהו אינו אוסר כנלע"ד כוונת תוס' מיהו לפמ"ש הר"ן לקמן אפי' רוצה לבשלו ולנתחו מ"מ כיון שרוב העופות ניצלים כא' צריך לנקב הוורידין א"כ יש לקיים לשון התוספתא דפוסל בדיעבד בעוף שצולהו ולקיים לשון מתני' דמיירי לכתחלה באין דעתו לצלותו כא' ושפיר קאמר ש"ס מ"ט רבנן דפליגי בהא לכתחלה הא לדם הוא צריך:

איבעית אימא ארוב א' בעוף ואב"א ארובו של א' כמוהו עיי' לעיל כ"א ע"ב תוס' ד"ה ולא יבדיל וכו' וכ' שם מגיני שלמה דס"ל לרש"י דכל ב' סימנים בעוף הוא מדרבנן דמן התורה אפי' לכתחלה ליכא מצוה אלא בסי' א' אבל לשחוט כל הסי' ולא לסמוך אהרוב הוא מצוה מן המובחר מדאורייתא והטעם דסתם נאמר למרע"ה שחיטת סי' א' בעוף וב' בבהמה אלא בעלמא נאמר לו דבכל התורה רובו ככולו וה"ה בשחיטה א"כ מצוה לכתחלה לשחוט כולו ונכון הוא ועיי' לשון חי' רשב"א לקמן כ"ח ע"ב בפלוגתא מחצה על מחצה כרוב ע"ש. ותו שהי' דרסה וכו' התוס' ג' ולטעמיך ולשווי' גיסטרא ר"ל דלמא שחיט מהעורף קמ"ל ושחט ממקום ששח והקשה תורת חיים א"כ ע"כ ליתנהו דרשא דר"א לקמן ממול ערפו ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר א"כ תיקשי ק' תוס' לעיל כ"ג ע"ב ד"ה פרה וכו' שיהי' כל הבהמות כשרים במליקה מק"ו כיון דלית להו דרשא דראשו של זה וכו' ונ"ל אע"ג די"ל כיון דכתיבו תרי קראי ששח ושזב חטהו לעכב דוקא ממקום שזב ושח ולא מעורף מ"מ נילוף ק"ו דעניני מליקה כגון קוצץ ויורד או מחובר כשרים בשחיטה ולזה י"ל דודאי דריש נמי ומלק את ראשו של זה במליקה ולא של אחר במליקה אך לא דרש ראשו אסיפא ממול ערפו לימא ראשו של זה ממול עורף ולא של אחר אלא ה"א אורחי' דקרא סיפא מפרש לרישא היינו ראשו מפרש ומלק דרישא שלא יהי' עניני מליקה כשרים אלא בראשו של זה אבל לא יפרש ראשו סיפי' ממול ערפו וכלל זה כ' תוס' ר"פ אלו עוברין ע"ש משו"ה איצטריך ושח וזב. ומיהו ר"א לקמן דריש נמי ראשו אמול ערפו דסיפי':