חידושי חתם סופר על חולין · דף 138a

כיפה של צמר. הכ"מ פרק יוד מכלי מקדש תמה על הרמב"ם דלא מייתי הך ד. ויותר יש לתמוה על פירש"י ורמב"ן בחומש דנחלקו בפי' ושמתי עליו פתיל תכלת וכתיב ושמתי אותו על פתיל תכלת ע"פ צו ופ' פקודי ושניהם שכחו ולא ידעו דקאי א וחלילה לחשוב כן עכנלע"ד דלפי מאי דקיי"ל בעירוכין ג' ע"ב דכהנים לא היו מניחים תפלה של יד משום דכתיב ילבש על בשרו שלא יהיו דבר חוצץ בין בגדיו לבשרו א"כ ה"ה על מצחו שלא יהי' דבר חוצץ בין ציץ למצחו וא"א ב המפסקת וע"כ כפירש"י ורמב"ן בחומש ומשו"ה השמיטו הרמב"ם ג"כ. והך ברייתא דשמעתין ס"ל אע"ג דכתיב על מצח אהרן מ"מ לא קפדינן אחציצה וכס"ד דש"ס זבחים י"ט ע"א ע"ש ולית הלכתא כוותי'. ומ"מ פריך ש"ס מיני' דלא מצינו חולק אשיעורא דכדי לעשות בגד קטן:

לא הספיק ליתנו עד שצבעו מבואר כאן דצביעה הוה שינוי דקונה וכן הוא להדיא בש"ס ר"פ הגוזל ממשנתינו ע"ש וע"כ שינוי דאורייתא הוא דאין לומר דאינו קונה אלא בגזלן משום תקנת השבים וכעין שכ' תוס' במס' ע"ז מ"ו ע"ב כל האיסורים וכו' דהכא אדרבה אנו מפקיעין אותו ממצות נתינת ראשית הגז לכהן אע"כ הוה שינויי דאורייתא. ועיין תוס' ע"ז מ"ז ע"א ד"ה היינו איבעי' דרשב"ל וכו' שכתבו שהרי נשתנו ע"י טויי' עדיפא מיני' ה"ל למימר דהרי נשתנו ע"י צבע תכלת דלא הדרי' לברייתא כמבואר במנחות מ"ג ע"א לא איפרד חזותא וכו' ע"ש וע"כ צל"ע מ"ש מג"א סי' י"א סקי"ב לישב ק' תוס' דע"ז הנ"ל וליתא נהי מטוי' מיושבת מ"מ מצביעת תכלת קשי':