כל מקום שיש מיאון וכו' זו דברי ר"מ וכו', ע' תו' ב"ב קנ"ו ע"א ד"ה לאפוקי וכו' והמשנה למלך פ"ב מאישות תמה עליה' משמעתין, ובאמת יותר יש לתמוה אמ"ש שם המגיה בשם רשב"א שמפרש מיאון דשמעתין ר"ל קידושין שיכולה למאן, ולדידי' צ"ל לר' יהודה אין הקידושין כלום עד שירבה השחור, וא"כ חליצה נמי לא. ע"כ נ"ל דס"ל לר' יהודה דוקא בת הוה קטנה עד שירבה השחור ולכל מילי מן התורה, אך בבן מודה דסגי בב' שערו' וכה"ג מצינו חלוק בב"מ י"א ע"א ע"ש, ומשו"ה בחליצה דאתקש אשה לאיש סגי בשתי שערו' כמו באיש:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על חולין · מהדורא תנינא · דף 26b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c1932d8ea2fc27cf601de85b135eb6a1e112a0e1d32a632aa0267475cd433e5