חידושי חתם סופר על חולין · דף 110a

מאתרי' דר' יהודה אנא. ולא אמר מפומבדיתא אנא משום דמסתמא אפי' כחלא של מניקות נמי אכיל דאי ס"ד לא אכלינהו משום דס"ל כחל של מניקה שנה לן ורב טעה ובסורא מנהגא כטעותו של רב א"כ ה"ל מנהג בטעות ואפי' בתוך התחום הו"מ למיכל אע"כ ס"ל לא שנה לו כחל כל עיקר ובקעה מצא ובפומבדיתא לא נהיג חומרתו של רב ולכן לא אכל תוך התחום ואכל חוץ לתחום אפי' של מניקה אלא דלמא יאמרו לו מנ"ל דכחל של מניקה שרי האיכא תרי לישנא ולחד לישנא כחל של מניקה אסור מדינא ע"כ אמר מאתרא דר' יהודה אנא דאפי' ספיקא גברא גרים כדלעיל י"ח ע"ב ויש לסמוך עליו:

ודלמא דיי"נ נינהו עט"ז י"ד סי' קכ"ג סק"ח הקשה משמעתין אדר"ת דהתם דבעי תמדן במים וגם שיהוי יב"ח. ולפע"ד לק"מ שהרי שרפם וצלו עליהם הכחל ולא גרע שריפה מתמדן במים. ושמעתי ומטו בי' משמי' דהגאון מ"ה זרח זצ"ל ובשם הגאון מ"ה הירש אבד"ק ה"ב ז"ל. דמשמעתין מוכח כר"ת דאלת"ה מאי קאמר דלמא מיי"נ הוה מ"מ ס"ס הוה דלמא מישראל ואת"ל משל נכרים שמא אחר יב"ח הוה אע"כ צ"ל כר"ת דבעינן נמי תמדן וה"ל נמי ס"ס להחמיר דלמא לא הוו יב"ח ואת"ל הוו יב"ח דלמא אכתי לא תמדן במים והשיב בוודאי אחר יב"ח הוה ומעתה הוה ס"ס דלמא של ישראל ואת"ל של יי"נ דלמא תמדן כבר במים ויב"ח בוודאי עברו עליהם ומשו"ה שריין ודפח"ח:

ודלמא דגזל הוה דודאי לא אשכחינהו בתוך כרם ישראל דא"כ ה"ל למימר דלית בהו משום יי"נ ומיהו בתוך כרם גוי נמי לא אשכחינהו דא"כ הוה ודאי יי"נ כאן נמצא וכאן הי' ולא מועיל ס"ס הנ"ל וע"כ באמצע הדרך נמצאו וא"כ דלמא דגזל נינהו ולא ודאי א"ל דקדחו בהו חילפי והומ"ל במקום מעבר לרבים אסרטי' ופלטי' שהם של מוצאו. אלא שרצה להחזיק עצמו לת"ח וחשוב שמחמיר על עצמו כדאיתא בירושלמי פ"ז דשקלים סוף ה' ד' אשכח ולא נסיב ע"ש ותשובת צ"צ כ' דכופי' לת"ח להחמיר כן משו"ה השיב לו אחר יאוש בעלים הוה:

ומשו"ה כדחזי' דלא מנח תפילין א"ל מ"ט לא מנחת תפילין דהרי ת"ח אסור לילך במבואות המטונפת משום דא"א בלא הרהור תורה ועוד אפי' כשהוא מצטער חייב להחמיר על עצמו להניחם והשיב לו חולי מעים הוא ואסור להחמיר אפי' אינו מצטער עמג"א רס"י ל"ח. ונראה משו"ה שאל לו נמי על ציצית אע"ג דאפשר המיוחד ללילה הוא דפטור מן הציצית מ"מ שאל לו דהי' לו להחמיר על עצמו מיהו בירושלמי איתא כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכך הוה ס"ל לר"ח ומדהשיב לו רמי בר תמרי חולי מעים ולא סתם מצטער אני ש"מ ס"ל דרשאי להחמיר ולא נקרא הדיוט כמ"ש מג"א דכמה דברים אנו פטורים ומחמירים א"כ מ"ט לא עביד ציצית ותי' טלית שאולה ואם יעשה בו ציצית אסור להסירם כשיחזרנו לבעליו ומפסיד ממונו ואין צריך להחמיר בכה"ג עיין תוס' שבת כ"ב ע"א ד"ה רב אמר וכו':

ומשו"ה כדאייתוהו לההוא דלא מנקר לאבוה ורצו להלקותו א"ל שבקיה אע"ג דכ' תוס' בב"ב ח' ע"א נהי אין ב"ד מוזהרים מ"מ אם רצו רשאים מ"מ כיון דהבין מסדר שאלותיו של ר"ח דס"ל כהירושלמי דהפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט א"כ לו אין רשאי לכפותו ולהלקותו. ומדראה ר"ח עומק הבנתו אמר חזינא דחריפי טובא: