חידושי חתם סופר על חולין · דף 41a

ת"ש ב' אוחזין בסכין וכו', עמ"ש תוס' דקרא דכל הכלים מיירי לגבו', והנה רש"י שם כ' להדי' דמדלא פרקינהי ש"מ דאף להדיוט אסירו וס"ל לרש"י דלא שייך למימר לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוט דכיון דפרקינהו וחל ההקדש על המעות תו לא שייך לאו אורח ארעא ולא דמי לאבני מזבח דכיון דבאו בה פריצים יצאו לחולין ממילא ולא תפסי דמים לחול הקדש על הדמים א"כ לאו אורח ארעא, משא"כ כלים דע"י פדיון נפקי לחולין כך דרכו של הקדש להתחלל ע"י פדיון ואורח ארעא לאשתמושי בי' הדיוט ומדלא פרקינהי ש"מ להדיוט נמי אסירי ואפ"ה לק"מ קו' תוס' מדבעי מיניה ר' יונתן בן שאול מרבי דלרבי לטעמי' במעילה י"ט ע"ב דיש מועל אחר מועל בכלי שרת ואין להם פדיון וא"כ א"א לאשתמושי בהו הדיוט לטעמי' דרבי ולא מוכח דנאסרה להדיוט וק"ל.

ת"ש המטמא והמדמע והמנסך וכו' הקשו תוס' א"כ היינו מערב מקשי' העולם דילמא קמ"ל דאין ברירה משא"כ במדמע לא שייך ברירה מטעם שכ' תוס' בשם הרמ"ר בתמורה ל' ע"א ד"ה ואידך וכו' ע"ש ולפע"ד לק"מ דא"כ מ"ש מנסך דנקט דהו"מ לאשמועי' כן במדמע כגון שהיה לו בשותפות פרי של טבל ואמר חלקי יהי' תרומה על טבל שיש לי במקום אחר נמצא עירב תרומה שלו עם טבלו של חברו ומפסיד עי"ז כמבואר במשנה סוף דמאי, ולמ"ד יש ברירה שייך בזה ברירה והו"מ לאשמועינן דאין בריר' אע"כ זה ליתא, והנה מה שתי' תוס' דקי"ל דלא קים לי' בדרבה מני' בודאי גם בקושייתם צ"ל כן דהא פשטא דתלמוד אמר כן התם, אלא דהוה ס"ל כיון שאינו אוסר לע"ז אלא חלקו נמצא חייב מיתה על שלו וממון על של חברו שעירב עם שלו והוה ס"ל דלא שייך בכה"ג קים לי' בדרבה מני' ועל זה תי' דאפ"ה שייך וק"ל.