ולא שני לי' לר"מ וכו' למה לי הכשר וכו' עתוס' ולפע"ד דגם בתחלת ידע כל זה ועיקר כוונת קושיתו הי' דהא כל שמטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר שרץ ולא הכשר מים. והכא נהי דשימש מעשה עץ משו"ה בעי הכשר שרץ מ"מ הכשר מים לא בעי לר"מ כיון דהי' מגעו בית הסתרים וטומאת עצמו בבת א' ועל זה אמר מנ"ל דלמא שני לר"מ בין טומאה דבעי הכשר וכו' דאפי' להכשר מים לא מהני לי' טומאה חמורה של מעשה עץ וק"ל:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על חולין · דף 129a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כופת שאור וכו' בברייתא שם תניא אינו חייב לבערו וי"ל דהוה ס"ד דאביי דמיירי שכבר ביטל החמץ והפקירו. אלא שמדרבנן היו צריך לבערו והכא פת שעיפשה או שיחדה לישיבה אפי' מדרבנן א"צ לבערו אבל לעולם טומאתה לאו דאורייתא ולק"מ ק' תוס':
אודה לאל רועי. אשר אימץ זרועי. בחידוש פרק תשיעי, הוא ישלח עזרו משמים, וברכות שלום וחיים, בחי' פרק הזרוע וחלחיים.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c1932d8ea2fc27cf601de85b135eb6a1e112a0e1d32a632aa0267475cd433e5