ואי פתיך בהו דליפתא שפיר דמי פי' בין בשרא לסילקא פתיך ליפתא שפיר דמי שכבר נתקנח בליפתא ולכאורה הא דליפתא שרי וכן הא דסילקא אסור משנה שאינה צריכא דכל הדומה לקישות שאין שייך בו הדחה אסור אלא בגרירא. וכל דבר יבש סגי בהדחה. ולא אתי לאשמעינן אלא הך דאי פתיך בהו דליפתא כי כך הי' דרך אכילתם אחר בשר לפת וכשחתך אח"כ סילקא מותר לאוכלו בכותח וקמ"ל טובא דהא כמה פוסקים ס"ל לעיל גבי צונן אמרי לה בעינן הדחה דכל הנוגע בכלי איסור אפי' צונן והודח מ"מ בעי' אותו דבר הדחה. וא"כ לפ"ז לא יועיל כאן פתיך ליפתא דנהי דנתקנח בלפת מ"מ כשחותך בו אח"כ סילקא צריך להדיח הסילקא ואם א"א להדית צריך גרירה קמ"ל דלא אמרינן הכי. וא"כ למאי דקיי"ל דצריך הדחה צונן בצונן יפה עשה ריף ורמב"ם שהשמיטו להך דהכא:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על חולין · דף 112a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c1932d8ea2fc27cf601de85b135eb6a1e112a0e1d32a632aa0267475cd433e5