דתנן הכלב שאכל בשר המת עיין מהר"ם ומהרש"א ועיין רמב"ם פי"ב מטומאת מת הל' י"ז כל שהאהל בתחלתו טע"ט אעפ"י שמתקצר בסופו מ"מ מושך הטומאה והיינו כדברי מהר"ם ומהרש"א הנ"ל בצוואר הכלב אעפ"י שאין ברחבו טפח מ"מ כיון שהטומאה מונחת בכרסו שיש בו טע"ט נמשך הטומאה לבית ע"י הצוואר אעפ"י שאין ברוחב הצוואר טפח ומשו"ה כ' על התוס' מ"ש. אבל אין דעת הרמב"ם מוסכמת והרא"ש פט"ו משנה יוד פליג להדיא וכן נראה שיטת תוס' בשמעתין ובדגול מרבבה סי' שע"א העתיק דברי רמב"ם לפסק הלכה ולע"ד צ"ע ועיין הר"י קורנס שבכ"מ שם שלא כ' שהוציא דינו מפני תמיהתו של הרא"ש הנ"ל וק"ל:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על חולין · דף 126a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פיו לפנים פירש"י ומשום המשכה לא מטמאין לי' שהרי אין דרך מאכל לצאת דרך פה. וצ"ע נהי משום סוף טומאה לצאת לא מטמאים מ"מ נטמי' משום המשכת טומאה כבכל חור טפח. ועיין מ"ש ר"ש משנה ז' פ"ה דאהלות גבי ראשון מת ושני חי נמי ק' כה"ג וצ"ל עכ"פ מקום שנכנסה או מקום שיוצאה משום לא תחזור לאחורי' גם זה צע"ג והוא דבר חדש:
מאן תנא דפליג מפירש"י מבואר דס"ל נמי למסקנת רבא מודה דמתניתין דהנוגע בכחצי זית לא אתי' כר' יוסי אלא איירי בטומאה רציצה בין ב' מגדלים וכדעת רמב"ם שכתבתי לעיל ולק"מ ק' תוס':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c1932d8ea2fc27cf601de85b135eb6a1e112a0e1d32a632aa0267475cd433e5