שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 1 · Integer 4

כפפו רבו וניטמא מהו שיביא קרבן טומאה וכי נזיר לא את הוא שגזרת עליו שיטמא כו'. — צ"ל: לא את הוא שגזרת עליו נזירות (פי' שמה"ת עבד שנזר שלא מדעת רבו כל זמן שהוא עבד לא חלה עליו נזירות כל עיקר ואין צריכין לכפיפת רבו אלא שמדרבנן חלה עליו נזירות כל זמן שלא כפפו רבו) לא דייך שגזרת עליו נזירות אלא שאת אמר מביא קרבן טומאה (פי' אלא אינו מביא קרבן טומאה אפי' כשיצא לחרות וע"ל פ"ג סוה"ב) כפפו רבו וניטמא מהו שיסתור (פי' כשיצא לחרות אם יפלו הימים הראשונים שמנה או שאינו אלא משלים) כו' את הוא שגזרתה עליו שיהיה נזיר לא דייך שגזרת עליו נזירות אלא שאת אמר שיסתור (פי' אלא שמשלים נזירותו שהימים הראשונים עולין לו כל זמן שלא כפפו רבו) תני (תוספתא סופ"ו) נטמא ואח"כ יצא לחרות מונה משעה שנטהר מהו בשכפפו רבו (פי' שיטמא) או שלא כספו רבו אין תימר בשכפפו וישלים את נזירותו (פי' דהא לעיל פשטינן שאינו סותר) אין תימר בשלא כפפו רבו ויביא קרבן טומאה א"ר יוסי בשכפפו רבו אנן קיימין שלא תאמר הואיל ויצא לחרות תעלה לו נזירות בטומאה (פי' שאף ימי טומאתו יעלו לו מאחר שאינו מביא קרבן טומאה כדלעיל) לפום כן צריך מימר מונה משעה שנטהר א"ר יוסי עבד שנזר כפפו רבו וחזר ואמר הריני נדר לכשאצא לחרות יצא לחרות משלים את נזירותו וחוזר ומונה נזירות אחרת (ע"ל פ"ב מ"ט): עבד כופו לנזירות כו'.