שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 11 · Integer 2

פשיטא דא בלא ניטמא כשר כו'. — צ"ל: פשיטא דא מילתא גילח ואח"כ ניטמא כשר (פי' ויטהר ויביא שאר קרבנותיו אפי' לר"א) נטמא ואח"כ גילח (פי' שנזרק עליו אחד מן הדמים ואח"כ נטמא ועבר וגילח עצמו בעוד שהוא טמא אם צריך לחזור ולגלח אחר שיטהר ויביא קרבנותיו לר"א) א"ר חיננא ולא ר"א היא ור"א שמותי הוא כו' (פי' וכמו שב"ש סברי דהעברת תער מעכב אף בנזיר ממורט ה"נ העברת שער בטהרה מעכב וצריך לחזור ולגלח כשיטהר. והנה מכאן מוכח דר"א דהכא דאמר סותר את הכל הוא "ר"א בן הורקנוס" חבירו של ר' יהושע, אבל ר"א דנגעים פי"ד מ"ט ומובא ג"כ לעיל סוה"י דאמר שמצורע שאין לו בהונות נותן על מקומן ויוצא הוא "ר"א בן שמוע", וכן משמע בנגעים שם מדפליג עליה ר"ש. ולא כן שיטת הבבלי דף מ"ו ע"א וע"ב ודף מ"ז א' דשם מוכח דר"א דפליג על ר"ש בנגעים שם הוא עצמו ר"א דסבר סותר את הכל דתגלחת מעכבת וגם שם מוחלף הנוסח במשנה דנגעים הנ"ל ע"ש במפרשים) בה"א אין צריך להעביר תער על ראשו (צ"ע שביבמות פי"ב ה"ה דף י"ב ע"ד אמרינן דשאינו ראוי לקרייה קרייה מעכבת בו ולעיל סה"י "הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו").