מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 7

תני חבית של טבל שנתרועעה וכו' תוספתא זו הובאה בבבלי פ' כירה דף מ"ג דמותיב שם על הא דרב יוסף דקאמר דטעמא דרב חסדא דאין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה משום דקא מבטל כלי מהיכנו ואיתיביה אביי מההיא דחבית של טבל שנשברה וכו' ושני ליה טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן. וזהו נמי כדאמר הכא לשנויי רומיא דרישא והסיפא דהתוספתא וכמבואר בפנים. ובפירוש מבטל כלי מהיכנו פירש"י שם שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועושהו מוקצה ובפ' מי שהחשיך דף קנ"ד ע"ב גבי הא דקאמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה וכו' והא קא מבטל כלי מהיכנו וכו' פירש"י דשוב לא יטלם משם ודמי לסותר והתוס' פ' כירה שם הרגישו וכתבו בפ' בתרא פי' בקונט' משום דמיחזי כסותר וכאן פי' דחשוב כאלו מחברו שם בטיט ולשון רש"י משום דעושהו מוקצה אלא שהם פירשו לזה בפירושו וקרוב לזה כתב ג"כ הר"ן בפירש"י דכירה. ונראה שרש"י חזר בו מפירושו דפ' כירה דאי משום דעושהו מוקצה לא הוו גזרי בה רבנן מכיון דמוקצה עצמה אינה אלא מדרבנן כמסקנת הש"ס בכל מקום ודלא כרבה דמעיקרא דפסחים דף מ"ז ע"ב דבעי למימר דמוקצה דאורייתא ורבה גופיה הדר ביה התם ולפיכך פרש"י בפ' בתרא דדמי לסותר דאיכא חששא משום מלאכה דמדאורייתא לענין איסורא וכ"כ הרמב"ם לטעם הזה בפכ"ה מהל' שבת בהל' כ"ג אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותר: