מתרין בו ולוקה ומביא קרבן מאן תניתה כו'. — צ"ל: מתרין בו ולוקה ומביא קרבן ר' בון בר חייא בשם ר' שמואל ב"ר יצחק שני דברים מסורין לב"ד את תופש אחד מהן יצא דבר שמסור לשמים (וכ"ה לעיל ה"ב) כיני מתניתא קדשים שחייבין באחריותן (פי' הבעלים) משלם תשלומי ד' וה' (פי' הגנב שגנב מן הבעלים משלם) ושאין חייבין באחריותן פטור (ותיקן את הלשון דלפי הלשון שלפנינו היה משמע שהבעלים החייבין באחריותן הן עצמן משלמין ד' וה' מה שאי אפשר).
ויותר נראה דצ"ל: כיני מתניתא קדשים שאינו חייב באחריותן משלם כו' וחמשה ושחייב כו'. והיינו דשיטת הירושלמי לפרש דברי ר"ש שאם הקדיש את הגניבה קדשים שאינו חייב באחריותן הרי ההקדש כמכירה וחייב בד' וה' והוא כדס"ד בבבלי ע"ו א' דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים איפכא מיבעי ליה כו' וכן נראה מברייתא דמייתי שם (ע"ט א' והיא בתוספתא פ"ז) גנב והקדיש כו' משלם תשלומי ד' וה' (וע"ש תוד"ה גנב) ולפ"ז הא דאיתא למטה מילתיה דריש לקיש אמרה כו' שאין לו מובן יש להגיה "מילתיה דר' שמעון אמרה הקדש כמוכר ודכוותה פדיון כלוקח מ"ט דר"ש ראוי הוא לפדותו ולאכלו" (פי' ולפיכך ההקדש כמוכר להדיוט).
ויותר נראה דצ"ל: כיני מתניתא קדשים שאינו חייב באחריותן משלם כו' וחמשה ושחייב כו'. והיינו דשיטת הירושלמי לפרש דברי ר"ש שאם הקדיש את הגניבה קדשים שאינו חייב באחריותן הרי ההקדש כמכירה וחייב בד' וה' והוא כדס"ד בבבלי ע"ו א' דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים איפכא מיבעי ליה כו' וכן נראה מברייתא דמייתי שם (ע"ט א' והיא בתוספתא פ"ז) גנב והקדיש כו' משלם תשלומי ד' וה' (וע"ש תוד"ה גנב) ולפ"ז הא דאיתא למטה מילתיה דריש לקיש אמרה כו' שאין לו מובן יש להגיה "מילתיה דר' שמעון אמרה הקדש כמוכר ודכוותה פדיון כלוקח מ"ט דר"ש ראוי הוא לפדותו ולאכלו" (פי' ולפיכך ההקדש כמוכר להדיוט).