מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 4

לא על הדא אתאמרת כו'. ובבבלי ריש פירקין מתרץ לה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו כו' כדפרישית במתני' ולשיטתיה אזיל דמסיק התם בדף ס"ט דנשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר אבל לשיטתא דהאי תלמודא בעיא דלא איפשיטא היא לקמן בהלכה ח' מהו שישאל אדם על הקמתו:

אמר רבי נתן זו דברי ב"ש אבל דברי חכמים אין צורך להפר. ובבבלי שם גריס אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי בית הלל אומרים אין יכול להפר וכדמפרש התם במאי פליגי דבית שמאי סבר מיגז גייז מה שאחד מהם מפר לבדו האב או הבעל קוצץ החצי של הנדר לגמרי וחלק אחד כדקאי קאי והילכך כשהפר האב חלקו לא נגרע חלק הבעל כלל אלא עדיין הוא קיים לגמרי וחשוב הוא להורישו לאב ומפר עכשיו חלקו של בעל וב"ה סברי מקלש קליש דהפרתו של אחד מהם פשטה בכולא נדר וקליש ליה במעט והנדר קל ממה שהיה והילכך כשהפר האב חלקו נגרע ג"כ חלק הבעל ואינו חשוב להורישו לאב ולא מצי מפר האב עכשיו כן פי' הרא"ש והר"ן ז"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם פי"א מנדרים שאין האב יכול להפר עכשיו כלל ודלא כפי' רש"י שם. והכא ע"כ דהאי תלמודא גריס לדברי חכמים א"צ להפר מטעמא דפרישית בפנים וכדמוכח מהסוגיא וניחא נמי הא דקאמר לקמן בפשיטות לא הפר האב את חלקו ועברה על נדרה לוקה אבל לפי שיטת הבבלי לב"ה דקסברי אינו יכול להפר דמקלש קליש וא"כ ליכא מלקות כלל בהפרה של אחד מהם אלא איסורא בעלמא כדפשיט לה התם דתליא בפלוגתא דב"ש ודב"ה: