מדאורייתא לעיוני כו'. וכתב הר"ן בפ"ב דשבועות גבי הא דאמר רבא אשה לא תחוף בנתר דמדאמרינן הכי משמע דבעי עיונא בכולי גופא דלגבי חציצה מקום שיער ושאר הגוף שוים הם אלא דאתי עזרא ותקון דלא לסגי במקום שיער עיוני משום דשכיחי בה קטרי והצריך חפיפה ע"כ וכן כתב הטור ללשון הרמב"ן דין תורה שתהא הטובלת מעיינת בעצמה סמוך לטבילתה ובודקת כל גופה שמא יש בה דבר החוצץ בטבילה ועזרא ובית דינו תקנו שתהא חופפת בכל מקום שיער שבה במים חמין וסורקת אותן או מפספסת אותן וכו' וכ"כ ג"כ הרשב"א דחפיפה הוא דהוה מתקנת עזרא אבל עיוני דגופה וראשה מדאורייתא הוא וכתב ב"י שכן ג"כ דעת התוס' ונ"מ טובא כמו שנתבאר במ"י גבי נזהרות מליתן תבשיל לבניהם דמשום הכי אין להרחיק העיון והבדיקה משעת טבילה וכמ"ש ג"כ בסי' זה סעיף קמ"ט:
קריאה במקור
דברי חמודות על נדה · הלכות מקוואות
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בפ' המפלת בסוף שמעתא דסוטה דף ל' אמרינן ש"מ טבילה בזמנה מצוה ור' יוסי ברבי יהודה אומר דיה לטבילה באחרונה ולא אמרינן טבילה בזמנה מצוה וכתבו התוס' דר"ח פסק דטבילה בזמנה מצוה דאתיא כבית שמאי וב"ה והתוס' דחו זה דהא פשיטא דר' יוסי בר' יהודה יאמר דלא פליגי עליה ב"ש וב"ה כלום דס"ל דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה וא"כ אפשר למימר דהלכה כר"י בר' יהודה שהרי מעשים בכל יום שאין לך אשה טובלת בזמן טבילת נדה ובזמן טבילת שומרת יום כנגד יום וזבה ובפרק תינוקת נמי אמרינן מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו לטבלינהו ביממא דשבעה משמע שלא היו טובלות ביום בשום פעם (כלומר והרי זבה טבילתה ביום כדלעיל ר"ס ל"ו) וכ"כ עוד בשם ר"ת בפ"ק דיומא דף ח' וכ"כ בשמו המרדכי בסוף הל' נדה וכתב עוד דרבינו אליהו ור"י הסכימו כרבינו חננאל דטבילה בזמנה מצוה וכן בה"ג ובתשובת הגאונים ובסה"ת ע"כ והא דרבינו אליהו נראה שנתכוין למה שכתבו התוס' מהאזהרות שייסד רבינו אליהו הזקן ודחאוהו מפני שנמצא לו באותן אזהרות ג"כ דברים אחרים שייסד דלא אליבא דהלכתא וכתב הב"י וז"ל ואני אומר דסוגיא דעלמא כמאן דאמר טבילה בזמנה אינה מצוה שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר ומ"מ נראה שאם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שהרי מצינו ביהושע שנענש על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת ואם היא מתאחרת מלטבול כדי לצער את בעלה עבירה היא בידה כתוב בספר הזוהר בענין וסודות ההוא סבא שהאשה שעושה כן גורמת כמה רעות בעולם בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדין עכ"ל הב"י ועיין לעיל סעיף קמ"ד:
בדין ברכת הטבילה אימתי מברכת נתבאר בפ"ק דפסחי' סוף סי' יו"ד: 0הדרן עלך הלכות מקואות וסליקא לה מסכת נדה
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 85a23342dd438e16ff10b1b5b430d2f0d6e32269c638469ac1f66b5f485924b6