מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 5 · הלכה 12 · Segment 3

ממשמע שנאמר יסקל השור וכו'. האי קאי כמסקנ' הבבלי בקידושין דף נו ע"ב דתרוייהו אכילה והנאה מהאי קרא נפקי כ"א דרשה דחולין שנשחטו בעזרה אידחי לה התם לקמן דאיכא למיפרך שכן שחוטי חוץ ענוש כרת אלא מכי ירחק וכו'. ונ"מ דלדרשה דלעיל איסור ההנאה ג"כ מן התורה הוא ולהמסקנא מדרשא דכי ירחק איסור אכילה דוקא הוא מן התורה דואכלת כתיב התם ובעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה היא ואין לוקין עליה וכדפסק הרמב"ם ז"ל בריש פ"ב מהל' שחיטה אבל איסור הנאה בחולין בעזרה מדבריהם הוא כדכתב בפר' י"ו ממ"א בהל' ו'. וכן דרשה דציפורי מצורע קאמר התם טעמא אחרינא על קושיא או חילוף דלא אמרה תורה שלח לתקלה. וציפורי דנקט על ציפורי דעלמא דלא מיתסר אלא שחוטה ומשעת שחיטתה הוא דנאסרה וא"כ לא נאסרה המשולחת כלל כדכתב הרמב"ם ז"ל בחיבורו פי"א מט"צ הל' ז'. ומדרשה דשם שם עיין מה שכתבתי בפ"ק דב"ק הל' א' ד"ה יצא אדם וכו' והארכתי שם בענין זה. ושיער נזיר דריש שם מקדוש יהיה וגו' דמהאי קרא נשמע אפי' שער נזיר שניטל ממנו קודם שעת גילוחו. ופטר חמור למאי דקאמר הכא עריפה עריפה א"כ אתיא כד"ה כדמוקי התם: