מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 4 · Segment 4

שנייא היא דאמר ר' יוחנן לא אסרו דבר שהוא חיי נפש. ופת של נכרים מותר במקום שאין פת ישראל מצויה ג"כ מהאי טעמא כדאמרינן לקמן בפ"ב הל' ט' מקום שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שיהא פת נכרים אסורה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש. והתוס' בדף י"ג ע"ב ד"ה ר' ירמיה זבן פיתא הביאו לזה וכתבו וא"ת הלא פת דבר שאין מתקייס הוא ואמרינן לעיל דאין לוקחין מהן וי"ל דפת דבר חשוב הוא וקפץ עליה זבינא והוי כדבר המתקיים. וזה סותר למה שכתבנו לעיל בדף י"ב ע"ב ד"ה עיר שיש בה ע"ז ומיהו קשיא אי ביום אידו מיירי היאך לוקחין מהם וכו' ואלו בגמרא דהכא אמרו זבן חד פיתא ועלה דההיא עובדא אמרי' בירושלמי וכו' ור"ל משום דיש גורסין בגמרא דילן חד פרתא או ביתא כדכתב הרא"ש ז"ל והלכך סיימו ועלה דההיא עובדא אמרי' בירושלמי א"ל חד לחבריה ואת לא לקחת גלוסקין אלמא דפת הוה ומכח קושיא זו הכריחו שם דביום יריד מיירי ולא ביום אידו וכמה שהבאתי לעיל וא"כ העלו דפת דבר שאינו מתקיים הוא. וצ"ל דלא כתבו כאן אלא לפי שי' רש"י דפי' שם דביום אידו מיירי. ומיהו בעיקר קושייתם שם כבר תירצו בגמרא. הכא דשנייא היא דבר שיש בו חיי נפש ואי משום הא לא ארייא דביריד מיירי וכבר נתבאר לעיל דבלאו הכי סוגיא דהכא ביריד מיירי:

וקשיא הוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא למאי דקאמר הכא בהדיא ואינו חושש שמא ניער הנכרי בקדירה וזהו כדמפרש רבא להא דרבי חנינא התם בדף י"ב ע"א דלא חשו להם חכמים משום בישולי נכרים וטעמא דהכא מקשי שהשיב לו מה דלא שאל משום דסוגיא דהאי ש"ס אזלא כפי התוספתא דביריד הויא חששא משום דמי ע"ז ביד הנכרי כמו שנתבאר לעיל בריש ההלכה וא"כ לא דמיא דבישולי נכרים איסורא דרבנן הוי והכא איכא חששא משום איסורא דאורייתא: