היה לו להשיאו בחמש השאות שבתורה. לאו דקאמר שהיה לו להפליגו באלו חמש מקראות ממש דמאי שנא באלו דוקא אלא כעין אותן מקראות קאמר ולומר שלא היה לו להפליגו לדבר אחר לגמרי כ"א היה לו להשיבו שיהא הדבר כעין הכרע כמו המקראות שאין להם הכרע וכדפרישית בפנים ונבר נודע שדרך הש"ס הזה להשתמש בבי"ת במקום כ"ף כמו לעיל ר"ל אמר בכוס זוהם וכן בכל מקום ומדברי התוס' דף ל"ה ע"א ד"ה מאי שנא וכו' נראה דמפרשי היה לו להשיאו ממש בכך ולרמ"ז כתבו שהסימן על ה' מקראות ממ"שאו. והכא חשיב לה' מקראות על הסדר ובבבלי יומא דף נ"ב ע"ב לא קחשיב להו כסדר ותמהו התוס' שם ואפשר דנקט התם משקדים אחר שאת לומר דמשום הכי אין לו הכרע משום דיש טעם מפסיק קודם משקדים כדכתבו התוס' שם לקמן באותו הדיבור והלכך לא דרשינן ליה לפניו ולאחריו והרי הוא דומה לשאת דג"כ יש טעם מפסיק בו ושוין הן בזה ואף דבלאו הכי לא שייך למידרש שאת אדקמיה ואדבתריה כדכתבו שם מ"מ טעמא דמשקדים אשמועינן בזה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b402379d2df3320a182e61ea87223a707f6f1a26af10ee1270c21b99c4084951