מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 15

מטמא טומאה חמורה כשרץ. האי ש"ס אליבא דר' יוחנן ס"ל דתקרובת ע"א כע"א עצמה ודינה כשרץ כדמסקינן בפרק ר"ע דאיתקש כשרץ שאינו מטמא במשא ואיתקש למת שאינו מטמא אלא בכזית ולנדה שאינה מטמאה לאברים אבל התם גרסינן בדף ל' ע"ב בההיא דר' יוחנן ומטמא טומאה חמורה בכזית והיינו במשא דתקרובת ע"א חמירא מע"א עצמה ומטמא במשא כנבילה ובכזית ורש"י ז"ל שפי' שם משא ואהל כמת דאיתקש תקרובת ע"א למת משום דאליבא דרבי יהודה בן בתירא קאמר לה ר' יוחנן התם ואיהו הוא דס"ל דתקרובת ע"א מטמא באהל כדקאמר לקמן דף ל"ב ע"ב ולא קי"ל הכי אלא כרבנן דר"י בן בתירא ואין טומאת אהל לתקרובת ע"א ודינו כנבילה כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ' ה' משאר אבות הטומאות הל' ז' וכן ביין נסך הל' ח':

הורי רבי אלעזר במייחד והוי רבי זעירא חדי בה. מהכא סייעתא להרמב"ם ז"ל במה שפסק בפ' י"ג מהל' מ"א הל' ט' ואם הפקיד ביד נכרי בחותם אחד ה"ז אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שייחד לו קרן זוית כדמשמע מהכא דמעשה רב ואינו מותר בהנאה אלא במייחד דוקא ומה שהקשה בכ"מ דהא קאמר התם הל' כר' אליעזר וא"כ בייחד לו קרן זוית אפי' בשתיה מותר ולעיל פסק בסמוך כמותו. נראה דאינו מוכרע דפסק בסמוך כר"א אלא בסמוך לעיל פסק כר' יוחנן וכלישנא בתרא דהתם דתרווייהו כרבנן ובחותם בתוך חותם משתמר יין וכך דבריו ז"ל לעיל בהל' ח' ע"ש. והאי לי' בתרא לא ס"ל הא דאמר זעירי הלכה כר' אליעזר ועיין בתוס' שם ד"ה ול"פ דהכי משמע מפ"ק דנדה ולא ס"ל כתירוצם בזה. ומה דפרישית בפנים בההיא דרב לקמן חבי"ת וכו' דלשלחן ביד נכרי קאמר זהו אליבא דרב גופיה כדהכריחו התוס' שם ד"ה דאמר רב וכו' דמחלק בין המפקיד ביד נכרי דסגי בחותם אחד לפי שעתיד לראותו ומרתת הנכרי ובין השולח ביד נכרי לישראל אחר אבל לדעת הרמב"ם ז"ל שפוסק כאיכא דאמרי וכר' יוחנן אין חילוק ואפי' במפקיד ביד נכרי חותם בתוך חותם בעינן לענין היתר שתייה: