ותשמע מינה שחט בה סימן אחד אע"ג דאת אמר וכו'. זהו דכי אתא עולא אמר ר' יוחנן התם בפ' ר' ישמעאל דף נ"ד ע"א אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וכו' ובפ"ב דחולין דף מ"א ע"א מסיק דהא דאמרינן דאוסר דבר שאינו שלו ה"מ נכרי אבל ישראל לחבירו לצעוריה הוא דמכוין וכ"פ הרמב"ם בסוף פ"ב מהל' שחיטה בהל' כ"א שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו ומשמע אבל נכרי אוסר ומה שכתב בריש פ"ח מהל' עכו"ם בד"א בבהמת עצמו אבל אם שחט בהמת חבירו לעכו"ם וכו' שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ועיין בכ"מ שכתב שסמך עצמו על מ"ש בהל' שחיטה ולכאורה משמע דבנכרי איירי כדנראה מריש דבריו שם לפיכך הנכרים העובדים וכו' וצ"ל דה"ק בד"א בבהמת עצמו דבזה אין חילוק בין נכרי לישראל אבל בבהמת חבירו לא בכל מקום אסורה שיש לך שאינו אוסרה כגון בישראל וע"כ לומר כן כי היכי דלא תיקשי דבריו אהדדי. והכי משמע נמי מדיוקא דר' יוסי הכא דקאמר ותשמע מינה וכו' כלומר דאת ש"מ נמי דדוקא בנכרי הוא דאמרינן הכי דאסרו עורות לבובין סתמא משום דעשה בה מעשה ואפי' לא ידיע אם זה הנכרי שהבהמה שלו עשאה או אחר וממילא נשמע דנכרי הוא דאוסר שאינו שלו אבל ישראל בבהמת חבירו לא שמענו:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b402379d2df3320a182e61ea87223a707f6f1a26af10ee1270c21b99c4084951