מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 3

רב אמר מאן דבעי מסמיא וכו'. בספר תורת האדם להרמב"ן ז"ל ובב"י שם מביאו הגי' רב לא עביד עינא כחללא ולוי עבד עינא כחללא. ולפ"ז פליגי אם העין כחלל הגוף הוא או לא. ומיהו סכנת אבר נמי סכנה הויא ולפי גי' זו הוי משמע לכאורה דרב מתיר לכחול מארמאי דלאו כמכה של חלל היא ויש לפקפק ע"ז דהא רב התם אמר אפילו ריבדא דכוסילתא לא מיתסינן מינייהו ולא הביא שם לפרש בהא מידי ואפשר דריבדא דכוסילתא במקום הקזה כמכה של חלל דמי כמ"ש שם הרמב"ן ז"ל. ומיהו ע"כ משמע דאם יש חשש סכנת אבר אין מתרפאין מהן שהרי סכנת עין מתרפאין בשבת כדלקמן וכן התם וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שבת הל' ד' ואמרינן בפרקין דף כ"ז ע"ב כל מכה שמחללין עלי' את השבת אין מתרפאין מהן. ובבבלי נדה דף נ"ה ע"ב גרסינן לזה אמר רב האי מאן דבעי דלסתמי לעיניה ליכחול עיניה מארמאי ולוי אמר האי מאן דבעי לימות ליכחול מארמאי ואמר רב חייה בר גוריא מה טעמא דרב דלא אמר האי מאן דבעי דלימות הואיל ויכול לגוררן ולהוציאן דרך הפה. ומזה הוי משמע כדפרישית בפנים וכפי שהוא כתוב לפנינו כחל לה דרב סבר דיכול לגוררן משום דלא היה בקי בזה כ"כ כמו לוי שהיה בקי בנסיון וקאמר דאף על פי כן איכא חששה דסכנת מות ומיהו תרווייהו לא התירו לכתחילה לכחול מהן ולגי' הרמב"ן ז"ל הכא ה"ק דלאו כחללה דמי מפני שיכול לגוררן ולהוציאן דרך הפה ולוי סבירא ליה דאפ"ה כמכה של חלל היא מפני שא"א לגוררן הכל. ולא הביא שם הרמב"ן ז"ל לההיא דבבלי כלל: