מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 8

רב אמר בימוס לא בטיל. לפי הסוגיא דלעיל פ"ב שהביא הש"ס להא היה נראה לכאורה לפרש כלי' קמא שפירשתי בפנים דהתם משני לה פתר לה כהדין תנייא דתנינן תמן ע"ז של נכרי אסורה מיד וכו' ומילתיה דרב אזלא אליבא דמ"ד של נכרי אינה אסורה עד שתיעבד כדפרישית התם והלכך שפיר הוא דדייקינן הא אם ביטלו ביטל והיינו למאי דאמר בהלכה זו לעיל ע"ז של נכרי אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול וכו' ודחי לה ר"ז לית כאן לפיכך וכו'. וא"כ לדברי ר"ז יש לומר דאיפכא מסתברא דלמ"ד דע"ז של נכרי בעבודתה היא דנאסרה שייכא בה ביטול כשמבטלה מע"ז ולמ"ד אסורה מיד איכא למימר דלא מהני לה ביטול הואיל ונאסרה מיד כשנעשית ולאו בעבודתה תליא מילתא וכסברא זו מצאתי בתוספתא פ"ו דתני התם ישראל שעשה ע"ז אסורה אע"פ שלא עבדה לפיכך אין יכול לבטלה נכרי שעשה ע"ז מותרת עד שתיעבד לפיכך יכול לבטלה ואף דלפי המסקנא האי סברא לא קאי מ"מ יש פנים לפרש על פי זה סוגיא דפ"ג. מיהו טפי ניחא כלי' בתרא שפירשתי בפנים דמילתיה דרב על בימוס שנפגם איתאמרת וכמה דאמר התם דף נ"ג ע"ב רב ושמואל דאמרי תרווייהו בימוס שנפגם אסור וכו' ומיתפרשא לפ"ז סוגיא דהכא שפיר טפי וכפי הגהה שבארתי בפנים דכן נראה דרב כדעתיה כדקאמר התם בפ"ג ולא כדאמר ר' אלעזר בשמיה דהוה קשיא מחלפא שיטתיה וכו' כמבואר בפנים. והמסקנא התם כר"י ור"ל דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם מותר וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מע"ז הל' י"ב: