מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 4

פעמים שמוכרה לו לנסיון והוא מחזירה וכו'. התם קאמר בדף ט"ו ע"א גזירה משום נסיוני דזמנין דזבנה לה ניהליה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא וא"ל תא ניסייה ניהליה וכו' והוה ליה מחמר וכו' ונראה דהאי ש"ס לא בעי למימר האי טעמא דנסיוני משום דהא אזלא אליבא דמ"ד מחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת וכרמי בר חמא בשבת דף קכ"ג ע"ב ולא קי"ל הכי אלא כר' יוחנן דהתם דמחמר פטור וכדפסק הרמב"ם ז"ל בריש פ' עשרים מהל' שבת ומשום הכי נמי לא הביא טעמא דנסיוני שם גבי דין איסור מכירת בהמה גסה לנכרי דמשום הא לא הוי גזרינן אלא טעמא דגזירה משום שאלה ושכירות בלבד כדכתבו המפרשים ז"ל. ומיהו גם על טעמא דנסיוני דקאמר הכא קשיא דהא באותן הימים ברשותיה דנכרי הויא וכדאמרינן בדין הלוקח דבר לנסיון בברייתא דהובאה בבבלי פ' השוכר את האומנין דף פא ע"א הלוקח כלים מבית האומנין לשגרן לבית חמיו וא"ל אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן וכו' ונאנסו בהליכה חייב וכ"כ הר"ן ז"ל הכא מה"ט לתרץ הקושיא שהקשו התוס' בטעמא דנסיוני ל"ל משום מחמר תיפוק ליה משום שביתת בהמתו לחוד ותירץ מפני שברשות לוקח היא עד שיחזיר מקחו ואין כאן שביתת בהמתו. ויש לומר דהכא בדלא קץ בדמיה עסקינן דעד כאן אמרינן דברשות לוקח הוי אלא בדקייץ דמי המקח כמו שכתב רש"י ז"ל שם והביא הר"ן דהואיל וקצץ דמיהן ומשכו לשם לקיחה הרי הם לקוחין בידו עד שידע שאינה לקוחה. והכא כיון דלא קצץ דמיה כבהמתו של ישראל היא. ומה דלא אמרו התם כנסיוני דאמר הכא ובשלא קצץ זה נכלל בדברי הר"ן דלא שכיחא היא לפי שדרכן של בני אדם שקוצצין לבהמה דמים ואח"כ מנסין אותה. והאי תלמודא ס"ל דאפי' למילתא כי האי חששו רבנן: