מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 2

אם בששאלו בהלכות המרחץ וכו'. הסוגיא מבוארת בפנים וכדפרישית דמה דפריך ולא כן שמואל שאל לרב וכו' לומר דהשתא קשיא מ"ט השיבו ר"מ דאע"ג דגם בשאלה השניה היה לאפרושי מאיסורא מ"מ היה לו להשיב ואסור דאמרית לך אסור כדרך שהשיב רב לשמואל וללמדו החילוק בין אפרושי מאיסורא או לא ומשני בשבת תנאי היא דפליגי אם שואלין הלכות המרחץ וכו'. והשתא מוקי הש"ס לר"ג דהכא דס"ל כמ"ד דשואלין בהלכות המרחץ והלכך א"ל אין משיבין במרחץ דזה מותר וגוף התשובה לא אמר לו מטעמא אחרינא כדמסיק. והתם בפרקין דף מ"ד ע"ב פריך והיכי עביד הכי וכו' תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ וזהו כהך תנא דס"ל הכא דאפי' בהלכות מרחץ אין שואלין ואין משיבין והכי מוכחא הסוגיא דהתם בפרק כירה דף מ' ע"ב גבי עובדא דר"מ דקאמר שם אפרושי מאיסורא שאני תדע דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידו של ר"מ וכו' אלא אפרושי מאיסורא שאני ש"מ דאפי' בהלכות המרחץ באפרושי מאיסורא דוקא הוא דשרי וכשהוא אפרושי מאיסורא אפי' בכל הדינים מותר כדסתם. וכתב הרמב"ם ז"ל בזה בפ"ג מהל' ק"ש הל' ה' ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית המרחץ ובבית הכסא מפריש וכו'. והרשב"א ז"ל בחידושיו בפ' כירה הביא להא דגריס בשבת וגריס שם מהו שנדיח מהו שנקנח כדגריס כאן אבל לא פי' כלום כ"א דכתב בשם הרמב"ן ז"ל דמסתברא דגמרא דילן לא שריא אלא לאפרושי מאיסורא ומעשה דר"מ נמי לאו הכי הוה כדמייתי לה בסמוך אלא כדקאמר הכא ביקש להדיח לו וכו' עכ"ל וכ"כ הב"י בסי' פ"ה בשם א"ח שהביא בשם הרמב"ן ואי לאו דהרמב"ן אמרה הייתי אומר דאי משום הא אפשר לפרש הא דהכא נמי בכעין זה מהו שנדיח ושנקנח שביקש לעשות כן וא"כ הוי אפרושי מאיסורא וכו' והכל כדפרישית. וכן בהא דשמואל ששאלו במקום האסור וכדנראה מתשובת רב ואסור דאמרית לך אסור דמשמע ששאלו עכשיו במקום האסור ושמואל היה סבור דכמו דאמרי' בריש שבת דף י' ע"ב שרי למימר הימנותא בבית הכסא ה"נ באמן והשיב לו רב אסור וכו' והר"ן שם פירש להא דאסור דאמרית לך אסור כלומר דאילו שאלתני על כך במקום המטונף היה אסור לי לאמרו. וזה דוחק. ועוד מהיכי תיתי ישאל אותו במקום המטונף לשיצטרך לומר לו כן ולענ"ד נראה דלישנא דאסור דאמרית לך דייקא כדפרישית. והשתא אי משום מעשה שהיה לא הוו פליגי הסוגיות דהיינו הך דקאמר הכא כדלעיל. ולסברא דרב דהכא ל"פ נמי לדינא דטעמא דר"מ איכא למימר משום דלאפרושי מאיסורא הוה אלא מדיוקא דהאי ש"ס משמע דלא מחלק אליבא דר"מ כדמחלק התם מדמוקי ליה כתנאי ומדלא השיב כמו דהשיב רב לשמואל דייק הכי כדפרישית. וש"ס דילן לא דייק ליה הא די"ל דר"מ סמך עצמו על אותו התלמיד דלא ילמוד ממנו כן דמותר להשיב בהלכות המרחץ משום דידע דאפרושי מאיסורא שאני. ומיהו מילתיה דרב אזלא כסוגית הש"ס דילן וכפי המסקנא ולמדו לשמואל בזה דהשיב לו ואסור דאמרית וכו' דבכל הדינים אסור לשאול ולהשיב כי אם לאפרושי מאיסורא הוא דמותר והלכך אמר לו שלא לענות אמן במקום דאסור: