הדא אמרה ישן מותר וכו'. היפ"מ פי' בדוחק ע"ש. וכן מה שכתב בהא דקאמר ואינו אסור משום ייחוד משום דהוי דבר מכוע' לא נהירא כלל דאין יחוד בכלל דבר מכוער והעיקר דבא להשמיענו דסמכינן אהאי סברא במקום דאיכא חשד דאמרינן אי איתא דעביד איסורא ניחא ליה דליכול ולימות ולא אמרינו ניחא ליה דתהוי עלי' מים גנובים ימחקו וגו' וזהו ממש כעין האי עובדא דההוא נואף וכו' בשלהי נדרים דאף דהכא לאו חשיד הוה מ"מ קמ"ל דסברא היא מכיון דלא חשיד על דא לא חשיד על דא למילף מינה בעלמא. ובמעריך ראיתי שפי' כריך הוה שכרוך בסדינו היה ולא היה הנחש רואהו. ומיהו הגי' בתרומות לא משמע כן ועוד בגמרין סתם אמרין אימת ישן עליהן ולא חילקו אם מכוסה הוא או לא. והמסקנא התם דלא אמרינן אימת ישן עליהן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b402379d2df3320a182e61ea87223a707f6f1a26af10ee1270c21b99c4084951