והתני מעשה בר"ג שהיה מהלך בדרך וכו'. לכאורה לא אשכחן הכא דמשני להקושיא וע"כ צ"ל דבהא דקאמר כיוון ר"ג ברוח הקדש ולמדנו ממנו וכו' ושהולכין אחר רוב עוברי הדרכים א"כ ממילא ניחא לן הקושיא והכא לא משום חן נתן לו מתנת חנם זה אלא שלא היה ראוי כ"א להמבגיי הזה ועוד שר"ג רצה ללמדינו זה שהולכין אחר רוב עוברי הדרכים וכדאמרינן בעלמא לאפרושי מאיסורא שאני. והתוס' בעירובין דף ס"ד ע"ב גבי הא דמייתי האי עובדא התם הקשו קושית הש"ס הזה ותירצו דשמא לא סבר לה ר"ג להא דר' יהודה א"נ כיון שהנכרי היה מתלוה עמהן בדרך שרי וכו' וכל זה דוחק ועוד דמשמע מיד שמצאו ופגעו לנכרי הזה ציוה ליתן לו ועיקר התירוץ כדמשמע מהכא וכדאמרן ולא צריכין לאוקמי להא דר"ג דלא כהלכתא דהא קי"ל כר' יהודה:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 9 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני הכשפים. והכי מסיק לה בעירובין שם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b402379d2df3320a182e61ea87223a707f6f1a26af10ee1270c21b99c4084951