הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) · דף 1a

(ויקרא כ״א:א׳) ויאמר ^*ספרא ריש פ' אמורה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן אין מיטמאין למתים ומיטמאות הן בנות אהרן למתים:

בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים (סנהדרין ה:) רבי חזייה לההוא גברא דהוה קאי בבית הקברות אמר ליה לאו בן איש כהן אתה א"ל אבא גבה עינים היה ונתן עיניו בגרושה וחללו

תניא (יבמות קיד.) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ואמרת ^*ספרא שםאליהם לנפש לא יטמא בעמיו אין לי אלא המת מנין לרבות את הדם של מת ת"ל לנפש לא יטמא וכן הוא אומר כי הדם הוא הנפש ומנין לרבות כל הטומאות הפורשות מן המת ת"ל לנפש לא יטמא בעמיו בזמן שעמיו שם אין מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה ותנן נמי (נזיר מז.) כהן גדול ונזיר שהיו מהלכין בדרך ופגעו במת מצוה וכו' ואיזהו מת מצוה כדתניא ^*שם מג:איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה כי ^*ספרא שם

אם לשארו אין שארו אלא אשתו שנאמר (ויקרא י״ח:י״ד) אל אשתו לא תקרב שאר אביך היא הקרובה ולא הארוסה אליו ולא הגרושה ואמרי' בגמ' (יבמות כט:) תני ר' חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאת לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה ותנו רבנן (ספרא פרשת אמור ועי' יבמות כב: ודף צ.) לא