שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 5 · הלכה 9 · Integer 2

מהו סמוך לאדום בדרומה (כצ"ל). — פי' דרום של א"י שנקראה ג"כ ארץ יהודה כדמוכח בסוף הוריות וארץ אדום היתה בדרומה של א"י. ואפשר עוד שנתכוונו כאן לא לארץ אדום שבכתובים אלא למקום מושב האדומים בא"י אחר שנתגיירו ע"י הורקנוס בן שמעון בן מתתיהו החשמונאי שהגלם ממקומם לא"י בסביבות עיר שומרון ועי"ז נקראה חלק אחד מי"א חלקי יהודה בשם "אדום" כ"ש בספר מלחמות היהודים ליוסף בן מתתיהו הכהן ספר ג' פ"ג אות ה' (וע' תוספתא תרומות פ"ה אלו נוטלין אחד מששים גידולי תרומה כו' ותרומת חוץ לארץ כו' ושעורין אדומיות ע"כ נראה דנתכוונו שם על אדום שבא"י שכבר חשב למעלה תרומת חו"ל והיינו מכל המינים). וע' כלאים פ"ה מ"ה שכפר עזיז הוא מקומו של ר' ישמעאל. והנה ביהודה היה רוב זריעתן שעורים (ע' נדרים פ"ח ה"ה ומ"ש שם) אבל במקום שרוב זריעתן חטים אינו פוסק לה אלא חטים בלבד. ולפ"ז נראה ביאור ענין המשנה כפשוטה דמשום שמשקל השעורים קל מן החטים (ב"מ פ"ו מ"ו) וכן אין השעורים שמנות כל כך כחטים (ע' פסחים פ"ג ה"ד) לפיכך פוסקין משעורים כפלים בחטים; וכן מצינו לענין מתנות עניים בפיאה פ"ח מ"ה אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים וכתב ע"ז בש"א שם דלפי שבשעורים פסולת הרבה מוסיף על שעורים, ותניא בתוספתא ב"מ פ"ט מקום שנהגו ליתן שעורים כפלים בחטין נותן כפלים בחיטין (וע' ירושלמי דמאי פ"ו סוה"א וב"מ פ"ט ה"ח ובבלי מנחות ע"ו ב'). אבל בבבלי ס"ד ב' הקשו אלא באדום הוא דאכלין שעורים בכולי עלמא לא אכלי הכי קאמר לא פסק שעורים כפלים בחטין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום מפני ששעורין אדומיות רעות הן ע"כ, וזה פלא שהרי לענין מתנות עניים לא חילקו בפיאה בין שעורין אדומיות לשאר שעורין וכן בתוספתא ב"מ וכמו שנתבאר למעלה.