לשני שטרות שיצאו על שדה אחת אי זה מהן שירצו ב"ד להחליט כו' (פי' שיצאו שני שטרי חוב מזמן אחד על בעל שדה זו ואין לו ללוה נכסים חוץ משדה זו ואינה שוה יותר מכפי שטר אחד הרי ב"ד יכולין להגבות שדה זו לאיזה בעל חוב שירצו מן השנים, ושמואל לטעמו שאמר כעין זה בבבלי ב"ק ט' א' האחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן ויתר וע' ירושלמי קידושין פ"א ה"ד) והא תני היורשין שירשו שט"ח כו' יצא עליהן שט"ח כו' (ע' בבלי ב"ק שם תוד"ה "וטרף" שהקשו ג"כ מברייתא זו ונדחקו ליישבה).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 10 · הלכה 4 · Integer 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בין שטר אחד שיצא על שתי שדות (פי' כגון שהלוה מכר שתי שדות לשני בני אדם בבת אחת ושתי השדות הן בינוניות הרי ב"ד יכולין להגבות איזו שדה שירצו) אי זה מהן שירצו ב"ד מחליטין (וירושלמי זה מובא בנימוקי יוסף ב"ב פ"ז רמז תתכ"ז וגם הרא"ש בב"ק פ"א סימן ו' כתב כעין דין זה בשם ר' יהודאי גאון).
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0922ef2fa877d6542e159e7e5066d90f9395fa57204266022fe2269312a308a5