ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא וכו'. בקונט' הגהתי. ואפשר לפרש דה"ק אס"ד דטעמא דר' לא הוה אלא משום דהוה איסטניס היה לו לאכול מעט ביממא כדי שלא יכנוס לשבת כשהוא מעונה אלא ודאי דטעמיה משום דהיה בכור והיה משלים התענית כתב הרא"ש בפרקין ואמרינן בירושל' ר' לא אכיל לא חמץ ולא מצה ובעי למימר דר' בכור הוה ומסיק דר' איסתניס הוה וכו' ומכאן יש סעד למאי דנהגו הבכורות להתענות בע"פ למאי דאמר ר' בכור היה ע"כ ותימא אדרבא תידוק איפכא מדפריך עליה דהא ר' יונה אבא בכור הוה והוה אכיל ומוכרח למיהדר מאוקימתא קמייתא ש"מ דאין הבכורות מתענין ואין לומר דשמעינן דיש לבכורים להתענות אם ירצו להחמיר על עצמן דהא ודאי ליתא דא"כ לישני דר' החמיר על עצמו ואלו היה מפרש כמו שפירשתי למעלה דאף המסקנא דר' היה בכור היה ניתא אבל מדכתב ומסיק דר' איסתניס הוה קשה וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 29e08c9d23644e90e2dc2edfb99324be11b88c7f5998a46034bb493661011bc7