הא אם נמחה לא וכו'. וא"ת דלמא לעולם בעינן גם גבי חמץ שיהא מתחלה לחם והא דמחייבין אף הגומעו כרת משום דכתיב נפש כל דבר המיישב דעתו של אדם וי"ל דא"כ אף גבי מצה נימא דמצות מצות ריבה כדאמרינן לעיל בפ' כל שעה דף ח' ובבבלי בחולין דף קי"ט גרסינן המחהו וגמעו אם חמץ הוא חייב כרת אם מצה הוא אין אדם יוצא י"ח בפסח ופריך בשלמא אם מצה הוא אין אדם יוצא י"ח בפסח לחם עוני אמר רחמנא והאי לאו לחם הוא אלא אם חמץ ענוש כרת אכילה כתיב ביה אמר ר"ל נפש לרבות השותה וכתבו תוספות בד"ה לחם עוני אמר רחמנא הוה מצי למימר נמי אכילה כתיב ביה ע"כ ולפי דברינו ניחא דאי מדכתיב אכילה הוה מרבינן ממצות מצות אפי' השות' לכך איצטריך דלחם כתיב ביה:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 29e08c9d23644e90e2dc2edfb99324be11b88c7f5998a46034bb493661011bc7