דרב כר"א וכו'. פירשתי בקונטרס דסובר רב שוחטין וזורקין על טמא שרץ וקשה דבבבלי בפרק האשה אר"י אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כיפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ונראה דלא קאמר רב דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אלא דוקא בשלא טבל אבל בשטבל הרי הוא טבול יום הלכך במחצה טמאים ומחצה טהורין שמטמאין א' מהן בשרץ ה"ז אינו טובל ובכלל טמאים יחשב ובהכי ניחא מאי דמקשים תוס' בבבלי בפרקין דף פ' ע"א בד"ה עקר וכו' וא"ת מה תקנה רוצה ר"נ שיעשו במחצה טמאים ומחצה טהורים דלשלוח א' מהן בדרך רחוקה קאמר ר"נ דליכא שישמע לנו שילך ורב נחמן סובר בפרק מי שהיה טמא שוחטין וזורקין על טמא שרץ ע"כ ולפי דברינו איכא למימר דתלתא תנאי נינהו מ"ד אין שוחטין וכו' אפילו לאחר שטבל ואיכא מ"ד דוקא קודם שטבל ואיכא מ"ד שוחטין וזורקין וכו' אפילו קודם שטבל ועיין ברמב"ם רפ"ו מה' קרבן פסח ובמפרשיו שם:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 6 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הבא בטומאת ידים וכו'. וקשה הא אין טומאת ידים במקדש א"כ לא שייך גבייהו טומאת ידים וראיתי שה"ה בעל משנה למלך כתב בפ"ד מהל' ביאת המקדש בירושלמי רפ"ב דיומא ציץ מהו שירצה על טומאת ידים ולא ידעתי מהו הא קיי"ל אין טומאת ידים במקדש ואם הכוונה כגון שנגע חוץ למקדש באוכלי קדש הא אין הציץ מרצה על טומאה הנאכלין והדבר צריך אצלי תלמוד ע"כ ועיין במ"ש שם במס' יומא בפירושי אך גם כאן א"א לומר דאיירי בנאכלין דא"כ למה יבוא בטומאה הא קודם השחיטה ודאי שאין הבהמה מקבלת טומאה ואי בטומאה שלאחר שחיטה איירי מאי הבא בטומאת ידים דקאמר לכן נ"ל דסובר הירושלמי שגזרו אף במקדש אטומאת ידים ור"ע דאמר הכי בעדיות פ"ג הוא דפליג אחכמים ודוחק וצ"ע:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 29e08c9d23644e90e2dc2edfb99324be11b88c7f5998a46034bb493661011bc7