שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 5

שחטו בטהרה ונמצא הציבור וכו'.כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות ק"פ בד"א שהפסח יאכל בטומאה כשנטמאו הציבור קודם זריקת הדם אבל אם נטמאו לאחר זריקת הדם לא יאכל שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הציבור קודם זריקה זורק את הדם והפסח לא יאכל גזרה שמא יטמאו אחר זריקה בשנה האחרת ויאכלוהו בטומאה ע"כ וכתב הכ"מ וקשה שדברי רבינו סותרים זה את זה וכו' ע"ש שדחק בתירוצו דהוה ליה להרמב"ם לפרש כדרכו לבאר בענינים כאלה ולא לסתום ונ"ל דקשיא עוד דה"ל לפרש שיזרוק הדם בטהרה כמו ששנינו בברייתא בבבלי דף עח ע"ב ופירש"י יזרוק הדם בטהרה בכהנים ובכלי שרת הטהורין לכן צריכין לומר דברישא איירי שנטמאו כולן ואי אפשר לעשות בטהרה לכך יאכל הבשר בטומאה דליכא למיטעי שיאכלוהו בשנה האחרת כיון שיודעין שנזרק בטומאה אבל בסיפא איירי שלא נטמאו אלא רוב הציבור ונשתיירו עוד כהנים שיכולין לזרוק הדם בטהרה הלכך לא יאכל הבשר בטומאה משום גזרה וזה מבואר מאוד בדקדוק לשון רבינו דברישא כתב כשנטמאו הציבור ובסיפא כתב נטמאו רוב הציבור ואין ספק שכיוון למ"ש ולולי דמסתפינא היה נ"ל להגיה בדבריו זורק את הדם בטהרה והפסח לא יאכל אך גם סתמו כפירושו דמילתא דפשיטא הוא דכיון דאיכא טהורים למה לא יזרקו הם דהיכא דאפשר למיעבד בטהרה עבדינן וכן יש להוכיח מסוגיין דפריך מעתה לא יזרוק הדם בטומאה שלא יאמרו וכו' ובבבלי לא חש להך קושיא ומסיק הטעם מפני מראית העין ועל כרחך לומר דהטעם דסובר הש"ס כשנזרק בטומאה אפילו הבשר יאכל דאיכא הכירא שנזרק בטומאה וזה ברור מאוד למעיין היטב: