ר"י אמר משלם לשבט. כתב הרמב"ם פ"י מהלכות תרומות גזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח"כ מת אבי אמו אינו משלם לעצמו אלא ליורש אחר משאר השבט. משמע דאם אין שם יורש אחר בשבט חוץ ממנו אינו משלם לשבט וקשה דהכא משמע דאף אם אין שם יורש אחר צריך ליתן להכהן וכן משמע בתרומות פ"ו ונראה דר"ל שיתננו לגואלו של כהן שאי אפשר שלא יהיה לו קרוב בכהנים והקרוב קרוב קודם ודמיא להא דתנן פ' הגוזל קמא הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ופירשו לבניו של נגזל ועיין בפ"ח מהלכות גזלה ואבדה:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בחומש שהוא לשבט. קצת קשה הא דמביא ראיה מאפר' של תרומה טמאה לכן נ"ל שצ"ל יודה רשב"ל בחמץ שהוא לשבט וה"פ באוכל תרומת חמץ אף רשב"ל מודה דחייב לשלם לשבט דמתניתין אתיא כר' יוסי הגלילי דסובר דחמץ בפסח מותר בהנאה וכדמסיק בבבלי ואף שאין לכהן בה אלא היתר הנאה דהינו להסיקו תחת תבשילו מ"מ שייך בה יד כהן וחייב לשלם לשבט ולא דמיא לגוזל אבי אמו כהן שאין לכהנים בה חלק כלל והשתא מבוארים דברי הש"ס:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 29e08c9d23644e90e2dc2edfb99324be11b88c7f5998a46034bb493661011bc7