שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 1 · הלכה 7 · Segment 4

מ"ד בטמא מת בכלי שטף. כתב הרמב"ם פ"ה מהל' טומאת מת מפי השמועה למדו שהחרב כמת והוא הדין לשאר כלים והשיגו הראב"ד דחרב דוקא ומסוגיין ראייה מבוררת לדברי הראב"ד והיא דעת ר"ת ז"ל וראיתי בחידושי הרשב"א פ' לא יחפור דמייתי סייעתא מהכא אך מ"ש שם ומה שאמרו מה טעם וכל כלי פתוח וגו' אי בכלי שטף אי בכלי מתכות מיתוקמא אבל לא בכלי חרס מפני שא"א להיות אב הטומאה ע"כ נראה דמפרש דלא כמ"ש בקונט' אלא דמפרש מ"ט מוקמת לה בכלי שטף או בכלי מתכות ולא אפי' בכלי חרס ומשני דא"א שיהיה כלי חרס אב הטומאה בשום פנים אפי' נגע במת ואפשר לי לקיים פי' שבקונט' דאע"ג דהאי קרא וכל כלי פתוח בכלי חרס איירי מ"מ באם אינו עצין מוקמינן ליה בכלי שטף דלכלי חרס לא צריך קרא דרש"י פי' במס' עירובין דף ק"ד כלי חרס שנגעו במת אינן נעשים אב הטומאה דכתיב וחטאו ביום השביעי וסמיך וכל אשר יגע וגו' כל היכא דקרינן ביה וחטאו דיש לו טהרה במקוה קרינן ביה והנפש הנוגעת תטמא וכל היכא דלא קרינן ביה וחטאו לא קרינן ביה והנפש הנוגעת ע"כ ולפמ"ש בספרי פ' חקת לק"מ דז"ל וכל כלי פתוח אין לי אלא כלי חרס שאר כלים מנין וכו' ת"ל וכל כלי פתוח ועיין בתוי"ט רפ"י דכלים ועיין במשנה למלך פ"ה מהט"מ: