רש"ש על ברכות · דף 51b

[גמרא וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר כו'. מש"כ המהרש"א בח"א דנוכח לזכר ולנקבה שוה תמוה דלנקבה כ"ף הכינוי שואית והנו"ן בציר"י כידוע] :

רש"י ד"ה ואח"כ מוזגין. כדאמרינן כו' הסבו אע"פ שנטל כו'. משמע דההיא ברייתא אתיא כב"ש דהא תני שם ונוטל שתי ידיו בא להם יין כו' הרי דמקדים נטילה ליין כב"ש. ולכן א"ש מה דתני שם ברישא נוטל ידו אחת בא להם יין כו' דלב"ש חיישינן שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידו כו' כדלקמן בגמרא ולא נצטרך לדברי התוס' שם. [וזה ג"כ שלא כדברי התוס' בפסחים (קט"ו) ד"ה כל והר"ן שם] :

רש"י ד"ה נר. הצל"ח תמה עליו והעלה דהיכא שהתחיל לאכול מבעו"י ונמשכה סעודתו עד זמן הבדלה אפילו יש לו כוסות הרבה יכול לעשות שתיהן על כוס אחד. ואנכי תמה עליו איך נעלם מכ"ת סוגיא דפסחים (ק"ב ב') דאינו רשאי מטעם שא"ע מצות חבילות וע"ש בתד"ה מיתיבי. שוב ראיתי שהרמב"ם בפכ"ט מהל' שבת הי"ב פסק ג"כ שרשאי לברך ולהבדיל על כוס אחד ומוכח שם דאפילו יש לו כוסות הרבה ומשמע שם מהה"מ שדעתו דלפי דמסיק שם בגמרא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא דה"ה בה"מ והבדלה חד"מ היא והדר בי' ממאי דשני מעיקרא אין לו שאני. אח"ז מצאתי בתשובת חת"ס סי' ע"ה כוונה אחרת בדברי הה"מ ואך דעת הראב"ד שם כרפ"י וכן הביא הה"מ מהגאונים ז"ל והסכים ע"י וכ"ז נעלם מהצל"ח: