שיטה מקובצת על סוטה · דף 5b

אמר אביי הכי קאמר וכו'. והוא בדרך חסורי מחסרא. ואולי לפי שלא חדש במשנה דין חדש כמו בשאר מקומות. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

אמאי תתיבם נמי יבומי. תימה הא אמרינן צרת סוטה אסורה מאי טעמא טומאה כתיב בה כעריות. ובסוטה ספק נמי כתיב ונטמאה כדאיתא נמי התם אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. ואם כן אפילו חליצה נמי לא ניבעי כמו סוטה ודאי. וי"ל הא מסיק התם מאי נסתרה נבעלה ואמאי קרי לה נסתרה לישנא מעליא נקט. ומיהו אכתי קשה דהאמרינן במתניתין אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ומפרש לקמן פרק כשם (סוטה דף כ"ח) תלתא נטמאה כתיבי אחר לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה. אלמא סוטה ספק נמי כתיב בה טומאה. וי"ל הא רדרשינן בסוטה ספק תלתא נטמאה הוא לאזהרה מספק שאסרה הכתוב שמא נבעלה ונטמאה כדאמר לקמן פרק כשם אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה כודאי. ותימה אם כן לא לבעי חליצה. ויש לומר דלהחמיר עשאה הכתוב כודאי ולא להקל ואם אתה פוטרה מן החליצה היינו קולא. וקשה מאי פריך ותתיבם נמי יבומי הא להחמיר עשאה כודאי. וי"ל דהא דחשיב סוטה כערוה משום דטומאה כתיב בה כעריות היינו דוקא סוטה ודאי דכתיב בה טומאה בלשון לאו לא יוכל בעלה הראשון וגו' אחרי אשר הוטמאה דומיא דעריות דכתיב בהו אל תטמאו בכל אלה. אבל ספק סוטה דכתיב בה טומאה ולא כתיב בה בלשון לאו לא חשיבא לעריות. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכתוב בגליון על זה וז"ל: נראה דלפי זה אין צריך לכולהו שינויי דלעיל. עיין מה שכתב התוס' פרק קמא דיבמות דף י"א ובלשון תוספי הרא"ש שם. צעיר אי"ן: